הפוסט המקורי: הקסם בוינאסה- ריטה בצלאל אשור
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

הפוסט המקורי: צניחת רחם- האם תרגול יוגה יכול לעזור?
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

"מהי חשיבות תרגולי הנשימה בתחילת השיעור וכיצד הם משפיעים על התרגול?"

כל מי שקרא את היוגה סוטרה של פטנג'לי על שמונת איברי היוגה, יודע שהאיבר השלישי הוא אסאנה; תנוחה, הרביעי הוא פראנהיאמה; תרגול נשימתי, ורק לאחר מכן מגיעים לשלבים המתארים את המדיטציה.

בשיעור של שיטת ויג'ננה אנו בעצם מתרגלים את הסדר ההפוך- מתחילים בישיבה, ממשיכים לתרגילי נשימה ואז מגיעים לתרגול הפיזי של האסאנה, מדוע?
ההבנה היא שלנו כמתרגלים מערביים אשר חיים לגמרי בתוך העולם [ לא פרשנו למערה..] ומגיעים לתרגול החד\דו\תלת שבועי שלנו, הגוף הוא המכשול העיקרי והראשוני.
לכן מרב שיטות היוגה המוכרות במערב שמות המון דגש על תרגול האסאנה, למרות ששוב ביוגה סוטרה של פטנג'לי מוקדשים לכך רק  שלושה פסוקים מתוך 180 סה"כ.  לכן מתוך הנחה זו ובהבנה שרובנו מגיעים לתרגול שלנו בתוך מירוץ החיים, אחרי עבודה ולפני ילדים וכו', יש צורך להיכנס באופן אחר אל תרגול האסאנות. יש צורך "לנחות".

הישיבה בהתחלה באה לאסוף אותנו ולמקד. ליצור איכות ראשונית של התבוננות המזהה את האיכות העכשווית שלנו. איפה אנו נמצאים. רק ללוות את האיכות הזאת. לאחר מכן תרגול הנשימות עובד על מספר רבדים-
אימון הנשימות הוא קודם כל אימון מעצים.
פראנה היא גם נשימה וגם אנרגיית החיים.
התרגול של פראנהיאמה הוא מייצר חיוניות, חום, אנרגטיות וכמו כן עובד על טיהור וניקוי של מערכת הנשימה שהיא המנוע האנרגטי של הגוף. בנוסף תרגול נשימתי מכוון למיקוד. התודעה נאספת לעבר הנשימה, הכיוון שלה, הנפח שלה, המקצב שלה וכו'. כשאני ממוקד ברציפות לעבר העוגנים התודעתיים האלה, איכות התודעה משתנה. התודעה הופכת בהירה יותר, יציבה ורחבה, כמעט חלבית באיכותה.

לבסוף אנו מוספים לאימון הנשימתי את האימון במערכת הואיוז [ מרחבים, תאי נפח בגוף] אשר מייצרים מודעות אחרת לגוף. לכולנו ברור שהגוף שלנו הוא נפח אך לרוב אנו לא חשים אותו כך אלא כשטוח- בטן, גב, רגל, יד, בעוד שהחוויה האמיתית היא שאין בטן וגב אלא יש את הנפח שנמצא בניהם. בעזרת נשימה מודעת אל מרחבי הגוף, מתרחשת התעוררות של הגוף מבפנים. לא כפעולה פיזית חיצונית, אלא מתוך נפח נשימתי תודעתי מתרחב; היכולת באמת לחוש את הגוף מבפנים ולתת לזה אח"כ להוליך אל התנועה, אל התנוחה אך ממקום אחר. באיכות מבוססת של חיבור ומרכז עם פחות פוטנציאל להתפזרות בעקבות האפקטים הפיזיים של התנועות והתנוחות. ולכן כשנגיע לבסוף אל התרגול הפיזי נגיע אליו מוכנים הרבה יותר לתנועה מודעת ולא רק לתרגול פיזי.
לתרגול של "הגבלת תנודות התודעה" ולא רק מתיחת הגוף.

הפוסט המקורי: חשיבות תרגולי הנשימה בתחילת השיעור /יונתן גרוסמן
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

פעולת החזרה קדימה מכלב מביט מטה לכפיפה קדימה במהלך הברכה לשמש, ובדומה המעבר מכלב מביט מטה לתנוחת הלוחם אשר עושים במסגרת ברכה לשמש או רצף בויניאסה היא פעולה מורכבת אשר מערבת את שרירי הבטן וקרקעית האגן, גמישות מפרק האגן והשתרשות של כפות הידיים. למתרגלים רבים לוקח זמן רב עד אשר ניתן לעשות מעבר זה בצורה חלקה וטובה. על מנת להתקדם בפעולה זו, הדבר העיקרי הוא ללמוד עם הזמן כיצד לחבר את התנועה של הרגל קדימה עם השתרשות הידיים תוך הדגשת עבודת הבטן.

מה שקורה פעמים רבות בתרגול הוא שאנו מנסים לדלג על הקושי בעוד שמה שעלינו לעשות זה להתמקד בחלקים המאתגרים. בפרט בברכה לשמש, רצף שחוזרים עליו פעמים רבות, כדאי לחדד את תשומת הלב ולחזור על התנועה בצורה איטית ומבוקרת עד שהגוף יוכל להפנים אותה.

על מנת לשפר את גמישות מפרק האגן עבור תנועת הרגל קדימה אל בין הידיים אפשר להיעזר בתנוחות שונות בהן הברך נאספת פנימה לכיוון הגוף, למשל תנוחת עובר, או איסוף הברך פנימה אל הגוף בשכיבה על הגב ושחרור המפרק בתנועה מעגלית כמו גם תנוחות עמידה שונות בהן אנו כופפים את הברך הקדמית למשל תנוחת לוחם 1.

תרגיל נוסף עליו אני ממליץ שעוזר ללמד את התנועה הזו הוא:

מתנוחת כלב מביט מטה, נרים את רגל ימין מעלה ואם צריך אפשר לכפוף מעט את ברך שמאל, בהוצאת אוויר, ניקח את הברך הימנית לכיוון הסנטר שאסוף פנימה, נעגל את הגב, וננוע קדימה למקם את הגוף כך שהכתפיים ממוקמות מעל מפרקי כפות הידיים (כמו בתנוחת Plank pose), ניתן לעשות זאת מספר פעמים בתנועה כך שבשאיפה חוזרים לכלב מביט מטה ורגל ימין מעלה ובנשיפה נכנסים אל המנח, או להישאר למספר נשימות בתנוחה. בזמן שהייה בתנוחה, יש להישאר עם הכתפיים מעל מפרקי כפות הידיים וללחוץ מטה עם כפות הידיים את המזרן כך שנוצרת תחושה של הרמה ואיסוף בבטן התחתונה. לאחר מספר נשימות ניקח את כף הרגל חזרה אחורה לתנוחת כלב מביט ונעשה אותו דבר לצד שמאל. לאחר מכן ואם צריך אחרי מנוחה, נעשה זאת פעם נוספת, נמשיך להפעיל את כפות הידיים, להרגיש את עבודת הבטן והפעם באופן כמה שיותר מודע ניקח את הברך וכף הרגל כמה שאפשר קדימה אל בין הידיים, אם היא לא מגיעה כל הדרך קדימה אפשר לעזור לה להתמקם עם כף היד.

חיזוק הדרגתי של עבודת הבטן והבאנדות, פתיחת מפרק האגן לתנועה ועבודה יציבה ונכונה של הידיים יאפשרו לנו עם הזמן לעשות את המעבר הזה בצורה טובה ונכונה יותר לגוף ועם הזמן גם לשלב אותו לתוך התנועה הזורמת של הברכה לשמש.

הפוסט המקורי: כיצד לחזור קדימה בברכה לשמש? / מורן צמחוני
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

אני מתרגלת ומלמדת ללא מזגן!

ואני מאמינה בדרך שלי בכל ליבי, לא המצאתי דבר חדש, אינני מתעקשת להיות חלוצה. יוגה מתרגלים בלי מזגן.

הזיעה שלנו היא דבר נפלא אבל רובנו שכחנו את זה, רובנו כל כך חוששים מהזעה שהמילים הראשונות שאנחנו אומרים כשאנחנו פוגשים חבר או מכר בימי קיץ טרופים הם "אני מזיע", באמת?? והוא לא?! התרגלנו לעבור ממזגן למזגן, מהבית, לאוטו, למשרד, לקולנוע, הביתה וכך הלאה, המפגש שלנו באוויר אמיתי הפך להיות חריג, נדיר, מועט ביותר.

אנחנו שוכחים מהו ויסות טבעי של הגוף, הגוף שוכח את הדרך הפנימית שלו לקירור על ידי הזעה וכך אנחנו הופכים להיות תלויים יותר ויותר במזגן.

ביוגה אנחנו מדברים על עקרון האי הצמדות/אי תלותיות האם אנחנו לא מפרים עיקרון זה תוך השימוש המופרז במזגן?

כדי לשים לב לכך שהדרישה להדליק מזגן היא עוד ניסיון להימנע מסיטואציה שיכולה להתפרש כלא נעימה לנו, דרך לברוח מעצמנו וכביכול להשקיט את תנודות התודעה, האומנם? לדעתי השקטת תנודות התודעה בסיטואציה זו היא דווקא ההתמסרות, הקבלה שהטיפות נוזלות, שהגוף עובד , שהרעלים מופרשים מהגוף ואנחנו יכולים להעמיק אל תוך התנוחות. אם נאפשר עצמנו לשהות במקום זה מתרגול לתרגול נשכח את הזיעה והיא תפסיק להפריע לנו (נקווה…)

ב"hata yoga pradipika"  מוזכרת משיחת זיעה על הגוף לאחר תרגול כדבר מאוד בריא, הזיעה המופרשת מיוגים היא נקטר שיש להחזירו לגוף, היוגים היו אוכלים בריא וחיים באורח טבעי ואוטנטי כך שזיעתם הייתה בריאה וטהורה , רובנו לא יוגים שכאלה והחיים המערביים מופרשים החוצה דרך הזיעה ,אבל תסכימו איתי שזהו יתרון עצום, קצת לנקות את עצמנו מבפנים ולהתחדש.

ביוגה סוטרה של פטנגלי נאמר ש "מטרתה לטפח את הסמדהי , מטרתה להחליש את המכאובים בכדי לאפשר לעצמנו להתקרב לסמדהי" (2.2) יש עלינו גם להזיע בדרך לסמדהי.

ואם הגעתם עד לכאן ועדיין לא שכנעתי אתכם, הנה מה שכתבו בויקפידיה על זיעה:

"זיעה היא הפרשה של נוזל מימי המופרשת מבלוטות הזיעה המצויות בעור של היונקים. הזיעה מורכבת בעיקר ממים, נתרן כלורי (מלח) ושתנן (אוריאה). בנוסף, זיעה מכילה כמויות קטנות של כימיקלים מפיצי ריח – 2-מתילפנול ו-4-מתילפנול.

אצל בני אדם, הזעה היא לרוב אמצעי לצינון הגוף והיא חלק מהמערך ההומואוסטטי (שבו גוף חי שומר על יציבותו הפנימית כשהוא מתבדל מהסביבה החיצונית למרות השפעות חיצוניות). התאיידות נוזל הזיעה מפני העור גורמת לקירור מאחר שזה הוא תהליך אנדותרמי (האנרגיה הנצרכת תסופק בצורת חום הנקלט בכלי התגובה ובשל כך תרד הטמפרטורה בסביבת התגובה). בשל כך, עלייה בחום הגוף, למשל כתוצאה מפעילות גופנית, גורמת להזעה. התקררות הגוף, מצד שני, מפחיתה את ההזעה. גורמים נוספים להזעה הם כאב, בחילה, עצבנות ואף תרופות מסוימות.

לזיעה חשיבות גם בסילוק חומרי פסולת חנקנית מהתאים בגוף. בעלי חיים כמו כלבים שלהם מעט בלוטות זיעה, מקררים את הגוף גם באמצעות הלחתה .״

ובכן, מה נשאר לומר, בואו לתרגל!

הפוסט המקורי: למה לתרגל יוגה בלי מזגן? /יעל אלחנן
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

לקשר בין יוגה לתזונה יש היבטים רבים, ובתשובה קצרה זו ברצוני להתייחס לאו דווקא לאילו מזונות מומלץ לאכול או לא לאכול אלא לכמה, מתי ואיך אנחנו אוכלים.

אתן דוגמאות משני כתבים יוגיים:

בטקסט הגרנדה סמהיטה נכתב (בתרגום חופשי שלי מאנגלית): "זה אשר מתרגל יוגה ללא מתינות בתזונתו, יגרום למחלות ולא ישיג שום הצלחה." מה הכוונה במתינות? לדעתי הכוונה שכמות האוכל תהיה מותאמת ולא מוגזמת, שהגוף יקבל תזונה פשוטה וטבעית בשעות סדירות ובתיאום עם מנגנון הרעב שבתקווה מתפקד כראוי, שנאכל במודעות וברוגע, ולא בסטרס מול המחשב, שנלעס את המזון שלנו כדי לקבל ממנו את רכיבי התזונה והאנרגיה שהוא מכיל. בטקסט ההאטה יוגה פרדיפיקה ממליצים כשאוכלים לא להתמלא עד הסוף ולהשאיר תמיד רבע מהבטן ריקה, זאת על מנת לאפשר לתהליכי העיכול להתרחש באופן מיטבי ולא להכביד על הגוף ולהפריע לו. באופן דומה, כאשר הגוף חולה ורוצה להחלים, התיאבון יורד כדי שנאכל פחות ונאפשר לגוף להתמקד בתהליכי ניקוי וריפוי.

כמו ביוגה גם התזונה נותנת לנו הזדמנות להתבונן בדפוסים שלנו, לפתח מערכת יחסים טובה ובריאה יותר עם הגוף ולתמוך בתהליך של צמיחה והתפתחות, וכן, אפשר שזה יהיה גם טעים על הדרך J

כמובן שלכמה ומתי אכלנו יש גם חשיבות ספציפית לפני שבאים לתרגל יוגה, ועל זה אפשר לקרוא עוד במאמר שכתבתי: מה ומתי מומלץ לאכול לפני שיעור יוגה.

באתר של פראנה וגם בבלוג שלי, תוכלו למצוא מתכונים והמלצות לתזונה בריאה וטעימה.

שיהיה בתיאבון.

כתב: מורן צמחוני

הפוסט המקורי: מה הקשר בין תרגול יוגה לתזונה שלנו? מורן צמחוני
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

כמה פעמים שמעתם בשיעורי יוגה את ההנחיה להפעיל את המולהה בנדה, תהיתם לעצמכם מה בדיוק עליכם לעשות אבל לא היה לכם נעים לשאול?

בהנחה שאתם בתחילת הדרך היוגית שלכם או שהייתם בעבר, הסיטואציה בוודאי מוכרת לכם, בטח אם אתם מתרגלים סגנון יוגה דינמי כמו אשטנגה.

עבודה עם בנדהות נמשכת שנים, בהתחלה אנחנו מתחילים מפעולה גסה של כיווץ, עם הזמן לומדים להפריד ולבודד אזורים שונים בגוף, לאזן בין רכות וחוזק ולעדן את הבנדהות. כשניגשים לנושא הבנדהות יקל עלינו לדעת שבנדהות קיימות באופן טבעי בגוף שלנו, ועם הזמן אנחנו לומדים להיות מודעים אליהן ולשפר את מערכת היחסים עם הגוף שלנו.

המשמעות של בנדה היא "מנעול" אך התוצאה של הפעלת הבנדהות היא דווקא שחרור אנרגיית החיים (ה"פראנה"), הנעתה וכיוונה מהמקור הפנימי שלה אל רשת של 72,000 נאדים (ערוצי אנרגיה) בגוף.

במהלך תרגול האשטנגה אנחנו מפעילים את הבנדהות bandhas")") – מולהה בנדה, אודיאנה בנדה וג'לאנדרה בנדה. ישנו קשר בלתי נפרד בין הנשימה לבנדהות – כל בנדה רותמת ומכוונת בגוף את האיכויות הפראניות של הנשימה.

כשיש הבנה של הבנדהות, שליטה בנשימה וריכוז תשומת הלב ("דרישטי") הפראנה מתעצמת ונוצרת אלכימיה פנימית מדהימה, אז האיכות המאזנת והמרפאה של תנוחות היוגה מגיעה לשיאה.

מולהה בנדה–מולהה=שורש.

הבנדה הזו אחראית על אנרגיית השורש הדרושה ליצירת בסיס מוצק (בין אם הבסיס זה הרגליים, הידיים, או הישבן). הבנדה הזו היא גם המנעול השומר על הגוף וגם אוטמת את הפראנה בפנים הגוף לאודיאנה בנדה לאחר מכן להניע אותה במעלה ערוצי האנרגיה.

המולהה בנדה מתגלה בסוף הנשיפה – יש כיווץ עדין ואיסוף פנימה ולמעלה של אזור חיץ הנקבים (perineum), אצל גברים האזור שבין פי הטבעת לשק האשכים, אך בשלבים מתקדמים יותר של התרגול ניתן ליישם אותה ברציפות במהלך כל מחזור הנשימה.

אודיאנה בנדה – אודיאנה=תעופה כלפי מעלה.

האודיאנה בנדה היא הדינמית מבין הבנדהות והיא מניעה את האנרגיה כלפי מעלה. האודיאנה בנדה מאפשרת את ה"ריחוף" שרואים אצל מתרגלי אשטנגה שבא לידי ביטי במעברים אל תוך ומתוך תנוחות, מעברים לעמידות ידיים וכו'. היא גם יוצרת מאין חגורה אשר שומרת על הגב ומאפשרת לנו להתמודד עם עומסים (פיזיים ומנטליים) ביום יום. בגלל האודיאנה אנו נושמים נשימת חזה באשטנגה. הפעלת הבנדה הזו נעשית ע"י איסוף פנימה והרמה של הבטן התחתונה כלפי מעלה בנשיפה.

מומלץ ליישם את הבנדה הזו ביציאה מכפיפות קדימה כמו למשל בתנוחת padangusthasana. מיקום הידיים על הבטן התחתונה ביציאה מהתנוחה כמו גם בתנוחות עמידה נוספות הוא תזכורת להפעיל את הבנדה ששומרת לנו על הגב התחתון.

השילוב של אודיאנה בנדה ומולה בנדה נותן לנו את הקלילות והחוזק שיש בתרגול האשטנגה. ויניאסת ה-jump through"", בה מרחפים עם הרגליים באוויר אל החלל שבין הידיים מדגימה את ההשתרשות של מולהה בנדה דרך כפות הידיים ואת התעופה של האודיאנה בנדה כשהרגליים והגוף מרחפים מעלה אל בין הידיים, כל זאת על מצע הנשימה.

ג'לנדרה בנדה – ג'לה=רשת, החזקה. דארן=זרם/ זרימה.

עם הג'לנדרה בנדה אנחנו מרסנים את הזרם, "מסננים" ומרגיעים את כול האנרגיה העולה – מהמולה והאודיאנה, אך גם שומרים את האנרגיה מלדלוף החוצה. ג'לנדרה בנדה היא נעילה גרונית המתבצעת ע"י הורדת הסנטר אל עצם החזה. היא משקיטה את המיינד והיא קורית באופן ספונטני בתנוחות מסוימות כמו עמידת כתפיים או בתנוחת כלב מביט מטה בזכות נקודת המבט או מיקום הראש.

מטרת השימוש בבנדהות

ראינו איך משתמשים בבנדהות במהלך התרגול ואיך הן משרתות אותנו. באחד הטקסטים הידועים של היוגה (ה"האתה יוגה פראדיפיקה") מתואר מצב הנקרא "maha bandha" בו אנחנו מפעילים את שלושת הבנדהות יחד. הטקסט מתאר תהליך פנימי אנרגטי ופיזי מעניין שמתרחש במצב זה אבל השורה התחתונה שלו היא שבמצב זה האדם עשוי להשתחרר מכבלי המוות והמחלה ולהגיע למצב של מודעות הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה… (!) האם זה אומר שנחווה מצב זה בזמן שנבצע טריקונאסנה בשיעור אסאנות (תנוחות) רגיל? כנראה שלא, אבל בתנוחות בהן יושבים ללא תנועה כמו בפדמאסנה ניתן להפעיל את שלושת הבנדהות יחד ולהתחיל להרגיש את המתרחש בפנים מבחינה אנרגטית ואת ההשפעות על המיינד. במהלך תרגול אסאנות אחרות בד"כ לא נפעיל את שלושת הבנדהות יחד ומטרת השימוש בהן תהיה פרקטית לתמיכה בתנוחות, תשפר את תפקוד הגוף ותגביר את חיוניותו.

בנדהות מחוץ למזרן…

לסיכום, כדי ליהנות מכל היתרונות של תרגול הבנדהות כדאי לקחת את המודעות וההבנה של הגוף והמיינד שלמדנו על המזרן אל חיי היומיום שלנו.

שימוש בבנדהות חשוב מאוד למניעת כאבי גב ולסובלים מכאבי גב – נותן ייצוב חיזוק ותמיכה לעמוד השדרה ולאיברים הפנימיים האחראיים על העיכול, ומקשר את הרגליים והירכיים לחלק העליון של הגוף מה שמאפשר זרימה חופשית של אנרגיה וחוזק בכל הגוף.  מומלץ מאוד להביא למודעות את הבנדהות בעיקר בזמן הרמת משקל ויציאה מכפיפות מטה.

לנשים מולהה בנדה חשובה במיוחד – שנים של מחזור חודשי, הריונות, לידות וכוח הכובד מחלישים את שרירי רצפת האגן. בתרגול המולהה בנדה שרירי קרקעית האגן מתחזקים, ועם עבודה נכונה וחיזוק שלהם באופן יומיומי, יש תמיכה לאברי הבטן, האגן והגב התחתון.

לאורך זמן, מולהה בנדה ואודיאנה בנדה מייצבות ברמה הפיזית אך גם ברמה המנטאלית והרגשית ומהוות מאין עוגן.

אנחנו נוטים באופן לא מודע להחזיק מתח באזור הבטן, וכשהמודעות, הרגישות והשליטה באזור גוברים אנחנו יכולים להבדיל בין כיווץ לא מודע לבין הפעלה מודעת והרפיה. עוצמת ההפעלה תלויה במשימה שעלינו לבצע. וכן, חשוב גם לדעת להרפות!

כתבה: ליאת משולם

ליאת מלמדת ביום שישי אשטנגה יוגה ב-15:30 בפראנה גבעתיים

מוזמנים באהבה

הפוסט המקורי: בנדות – איך להשתמש, מתי, ומהן היתרונות/ ליאת משולם
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

מה כל כך נורא בלשבת בגב זקוף ולעצום עיניים?

למה הרגע הזה של לא לעשות כלום כל כך מרתיע?

בבסיס ההבנה של מהי יוגה עומדת ההגדרה הראשונית של פטנג'לי ביוגה סוטרה של פטנג'לי [ בתרגום אורית סן גופטה]- "יוגה היא ההגבלה של תנודות התודעה".

התודעה ויחד איתה חווית המציאות שלנו נמצאת בתנודתיות מתמדת- רעש, הפרעה, טשטוש, וכך נמנעת מאתנו היכולת לזהות ולחוות  את ההווה כמו שהוא. נמנע המפגש הפשוט הזה עם עצמנו. הבקשה התמימה הזאת של "רק לשבת" מפגישה אותנו מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם הקושי הבסיסי הזה- חווית הרעש הזה רק בעצימות גבוהה יותר. אין לנו הסחות דעת שעוזרות לנו להסתיר את הרעש- אין לנו דברים לעשות, מחשבות לחשוב, שיחה על הא ודא, בהייה בטלויזיה וכו'. להבדיל מטכניקות מדיטציה אחרות אין לנו כאן אפילו אובייקט להתמקד בו ולהתרכז. הבקשה היא להישאר ללא טכניקה- רק לשבת.

כשאני מניח את עצמי על המזרון, עוצם עיניים ורק יושב אני פוגש משהו פנימי מוכר ועתיק. אני פוגש את עצמי ואת הוויתי. הניסיון שלי להישאר מחוסר ברעשים מותיר אותי בוהה בהשתקפות התודעה שלי, לעיתים שוקטת ומתבהרת ולעיתים רועשות וגועשת.

מדוע המפגש הזה מותיר אותנו מתוסכלים?3

אנו ניגשים למפגש הזה עמוסים בהטבעות ומטענים, מלאים בהשתוקקות וציפייה. אז כשאנו יושבים וחשים רעש שאיננו מצליחים להשתלט עליו אנו חווים כעס ותסכול. באופן זה אנו כמובן מוסיפים עוד ועוד לאי השקט שלנו.

אנו טעונים בתרבות וחינוך לאקטיביות. אנו מקדשים את היזמות והפעולה. כאשר אנו יושבים אנו נדרשים לאי פעולה, לליווי פאסיבי של ההווה, זה כמובן מאוד קשה לנו. באופן קבוע תלמידים ניגשים אליי ומבקשים הוראה, מה זאת אומרת רק לשבת? מה לעשות? המבוכה הזאת היא חלק מהתהליך. היא כנראה שלב הכרחי שצריך לעבור.

לאחר מכן אנו מבוססים ברצון הבסיס שלנו " להצליח". אני רוצה להגיע להישג הזה של תודעה שקטה. אני עמוס בצפייה שכאשר אני אגיע להישג הזה פתאום יהיה רגע מדהים וברקע יהיו כינורות ואננדה…  אנחנו לא מצליחים להגיע להישג הזה ומתרגזים. אנחנו מנסים אקטיבית להילחם ברעשים והם רק מתגברים.

אנחנו לא מבינים שאין הישג נדרש ואין שום פרס כאשר נגיע לאיזה קו מטרה מדומיין. זה שוב מותיר אותנו מתוסכלים, אם אנחנו לא מנסים לעשות כלום, לא מנסים להשיג משהו, ואין שום תמורה בהשגה שלו, אז לשם מה?

רק אז אנחנו מוכנים להבנה עמוקה שאין פעולה, ואין מטרה, ואין הישג ואין תגמול. היכולת ללוות את ההווה היא יכולת שנשמעת כל כך בסיסית ובכל זאת אנחנו כל כך רחוקים ממנה. ללא מעורבות וללא פרשנות, ללא שיטוט לזיכרון והזיה- רק לשבת. היכולת המתבוננת הזאת, לזהות ולחוות אובייקט, מציאות, כמו שהיא. בהירות. יציבות. זו בדיוק היכולת שאליה חותר תרגול היוגה. פטנג'לי ממשיך ומנחה שהגבלת התנודות תתאפשר ע"י אימון ואי השתוקקות. להתאמן אנחנו יודעם אך להתאמן תוך הקפדה על אי השתוקקות זה כבר מורכב יותר.

על כן תרגול בויג'ננה יוגה מתחיל בישיבה. סינון המולת היומיום. מעין חוצץ שמפריד בין לפני התרגול לתרגול. הכמה דקות האלה שבעצם רוצות לאפשר את הכר התודעתי שעליו ינבוט אימון פורה.

ומה בכל זאת לעשות כשאני עוצם עיניים והרעש עולה?

כלום. רק לשבת. ללוות את מה שיש- רעש או שקט, שמחה או עצב, נוחות או כאב. רק לשבת ולהתבונן. כשנאבק ברעש הוא יגבר. כשנלווה אותו הוא יאבד מהמשמעות המטרידה שלו. הוא ישאר רעש ולא הפרשנות שלי על הרעש, "זה מעצבן" , אז, אולי,  הוא יתפייד מעצמו.

לשבת, גב ארוך, לעצום עיניים, להתבונן.

מפגש, לראות- את עצמי, את ההווה, את המציאות.

לא כל כך נורא לא?
יונתן גרוסמן מלמד בפראנה תל אביב

בימי ראשון ב-11:30 ובימי רביעי ב-11:30 וב-20:30 ויג'ננה יוגה

כמו כן מנחה את אימון העמקה השנתי של פראנה יוגה

הפוסט המקורי: רק לשבת- מי מפחד ממדיטציה?/ יונתן גרוסמן
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

באופן כללי, תנוחות עמידה מחזקות את הרגליים, מייצבות לשיווי משקל ואיזון של הגוף, מרככות את הקשיחות במפרקי האגן, כתפיים ומרפקים. תנוחות העמידה משחררות כאבי גב וצוואר, מונעות הצטברות של שומן באזור המותניים והירכיים ומונעות תחושת כבדות בבטן.

בתנוחות עמידה בהן יש פיתולים כמו פריוריטה טריקונאסנה ופריוריטה פרשוקונאסנה תהליך הנשימה משתפר, האברים הפנימיים מקבלים עיסוי ותהליך העיכול משתפר.

בתנוחות עמידה בהן הגב קעור כמו פרשווטנאסנה, אוטאנסנה, פדנגושטאסנה, הצלעות הגביות נשאבות פנימה, עמוד השדרה מתארך וכאבי גב נמנעים. עייפות פיזית ומנטאלית מוסרת והגוף והנפש מקבלים רעננות. לתנוחות אלו גם מצטרפת התנוחה המוכרת אדוה מוקהה שוואנאסנה (כלב מביט למטה), שבנוסף להשפעות שציינתי, תנוחה זו חיונית למנוחה של הלב. רוב הזמן כשאנו עומדים הלב ממוקם בצורה האנכית הטבעית והמאמץ עליו ועל חדרי הלב רב. בתנוחה הפוכה כמו אדוה מוקהה שוואנאסנה, הלב מקבל מנוחה והמאמץ והלחץ עליו מוקטן. כך גם לחץ הדם טוב יותר ותחושה של קרירות מגיעה למוח. מערכת העצבים מתייצבת ומי שסובל מדיכאונות וממצבי רוח משתנים יכול למצוא הקלה גדולה בתנוחות אלו ובמיוחד באדוה מוקהה שוואנאסנה.

בכל תנוחות העמידה הגוף, הנשימה והמיינד עובדים יחד בהרמוניה. התודעה מתכנסת פנימה ונוצרת דריכות יעילה, ערנות וריכוז. ובסופו של דבר, איזון דרך הגוף אל המיינד.

הפוסט המקורי: למה תורמות תנוחות העמידה? /קרן לין
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

בכל פעילות תקינה של הגוף, השרירים מתכווצים ומרפים לסירוגין. תהליך כימי בו חלבונים מסויימים מתרכבים יחד, יוצר הוראה לסיבי השריר להתכווץ. אותו כיווץ מאפשר תנועה ופעולה. כתוצאה מהתהליך משתחררת חומצה לקטית (חומצת חלב), שבמצב בריא מתפזרת בדם. כאשר שריר עובד חזק מהרגיל ובעומס שאינו רגיל אליו, הכיווץ הוא חזק מדי, חמצן אינו מצליח להגיע אל השריר ולהרפות אותו והחומצה נכלאת ברקמה. הסיבה למשל, שעיסוי עוזר לשריר תפוס, היא שהתנועה והלחיצה על השריר סוחטות את החומצה החוצה (לכן מרגישים כאב בזמן העיסוי) מזרימות דם חדש ואתו מזרימות גם חמצן.

במקרים אחרים, הכיווץ יכול לגרום לקרעים קטנים בשריר. כמו רצועה אלסטית, בשביל שקטע מהשריר יתכווץ, קטע אחר חייב להימתח. אם המתיחה חזקה מדי, סיבים שריר יקרעו. אם זה קורה במידה מזערית, אין בזה כל נזק – ההיפך הוא הנכון: במצב של מנוחה, במקום הסיב הקרוע יבנה סיב חדש, חזק יותר והשריר יתפתח. לא צריך להיבהל משריר תפוס. מצד שני צריך לזכור שכדי שהשריר יתחזק (וביוגה, לא פחות חשוב, שתנודות התודעה ישקטו), צריך לתת לשריר להשתקם.

בכדי שאותה החומצה הלקטית תשתחרר מרקמת השריר, לא מומלץ להיות במנוחה מוחלטת. מומלצת פעילות שתעודד תנועה, אך לא באופן של יצירת מאמץ קבוע על אותה הרקמה התפוסה. לדוגמא: תרגלנו אימון תנוחות רגליים ולאחריו נתפס השריר הארבע ראשי (שריר הירך הקדמי). אם נתרגל למחרת את תנוחת הלוחם II (וירבהדראסנה II) כאשר השריר עדיין תפוס, במיוחד אם נשהה בתנוחה, אנחנו נגרום להחמרה של המצב, להמשך הכאב ולפיכך גם להמשך הפרעת התודעה. תרגול כזה לא יקרא יוגה. לעומת זאת, הליכה במישור תהיה פעולה נכונה. היא לא תהיה כרוכה במאמץ גדול מדי לשריר, תזרים דם, תחמם את האזור ותשחרר את החומצה הכלואה בו.

כל הנכתב לעיל נכון לגבי כיווץ מתון, כזה שבמנוחה ועבודה מאוזנת ומתונה משתחרר אחרי יום עד שלושה ימים. אם הכאב נמשך למעלה משבוע-שבועיים, זהו סימן לדלקת. במצב כזה אף ייתכן שהכאב לא נובע במקורו מכיווץ אלא ממשהו אחר. במקרה כזה יש לתת למקום מנוחה מלאה. לעתים חימום המקום יעזור להחלמה ולעתים תכשירים טבעיים כגון ארניקה או תכשירים הומאופטיים כגון טראומיל יכולים להקל. במקרה שהכאב נמשך זמן ארוך יותר ואינכם מרגישים שיפור, אני ממליץ לגשת לבדיקה.

השאלה אם לבוא לשיעור במקרה של שריר תפוס או אפילו של דלקת, תלויה מאוד באופן שבו אתם כמתרגלים בשיעור מסוגלים להיות אינדיבידואליים ולא להיסחף אחרי הכלל ואחרי האגו. אחת הדרכים היא לתרגל חלק מתנוחה ולא תנוחה מלאה. לדוגמא, בתנוחת הלוחם II הברך של הרגל הקדמית נמצאת מעל לקרסול והירך במאמץ. אם תתרגלו את התנוחה כאשר הברך כמעט ולא כפופה, התנוחה לא תיראה מדוייקת, אבל גם לא תיצור עומס, וכך תפתרו את הבעיה. התנוחה לא תהיה מדוייקת לפי הספר, אבל היא תהיה מדוייקת למצבכם. על אחת כמה וכמה במצב של דלקת או של פציעה אחרת. במקרים כאלה נצטרך לעתים לוותר ולחכות ב"עובר" או בתנוחת מנוחה אחרת בזמן שאחרים מתרגלים תנוחות שקשה למצוא להן אדפטציה (בעיקרון כמעט לכל תנוחה יש התאמה למצבים רפואיים שונים, אבל חלקן מצריכות אביזרים, מורה וזמן ארוך יותר ולא יתאימו לשיעור "רגיל" שמתרחש בזרימה ומכוון לקהל הרחב). במצב כזה של מנוחה, הפתרון היוגי המוצלח ביותר בעיניי הוא לתרגל את התנוחה בדמיון. כשכולם מסביבנו יתרגלו את התנוחה, אנחנו נעצום עיניים ונדמיין את עצמנו מבצעים את התנוחה לפרטי פרטיה בדמיון. העבודה, למרבה הפלא, לא תהיה רק תודעתית, אלא יהיו לה גם השלכות בגוף וגם הרצף התודעתי באימון יישמר ולא ייקטע.

במקרים כאלה, בין אם זה שריר תפוס, דלקת, או פציעה, אנחנו מחוייבים לקחת אחריות על האימון שלנו. אם אנו לא מצליחים לנתק את עצמנו בשיעור מהתחרותיות או מאי הנעימות להיות שונה ולנוח כשצריך בזמן שכולם ממשיכים, ההצעה שלי היא קודם כל ללכת ולשוחח עם המורה. ההצעה שלא להגיע לשיעור במקרים כאלה תהיה נכונה בריאותית, אבל ביוגה אנחנו מחפשים גם לפתח את עצמנו – את הקשב לגוף, את יכולת ההתבוננות, את היכולת לצמוח מתוך מצבים ולפתח גופנפש חכם, שקט ובריא. ייתכן שהמורה ייתן/תיתן טיפ שיעזור לכם להשתחרר מהתחושות בקבוצה ומציאת הגבולות כאינידבידואל. המשמעת וההבנה של אימון היוגה נבנים טיפין טיפין לאורך חודשים ושנים ולעתים מצריכים גם עידוד והדרכה. אנחנו כמורים נמצאים שם בשבילכם. נצלו זאת.

יואב שמש מלמד בפראנה גבעתיים

יום חמישי 19:00 שיעור יסודות

יום שישי 12:00 שיעור ויג'ננה לכל הרמות

עוד על יואב שמש

מוזמנים באהבה

הפוסט המקורי: האם לתרגל עם שרירים תפוסים?/ יואב שמש
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

רשימת היתרונות הפיזיולוגיים של היוגה היא ארוכה מאוד, חלקם מושגים בטווח הקצר וחלקם בטווח הארוך. בתשובה אנסה להתמקד ביתרונות לטווח המידי, כלומר, ליתרונות היכולים להיות מושגים במהלך שיעור בודד, כאלה שבעקבותיו נצא בתחושה שיצאנו מהשיעור קצת אחרת ממה שנכנסנו אליו.

באימון אנחנו עובדים על שלושה מישורים: שרירים, עצבים ותודעה (מיינד). החוט המקשר בין כל אלה הוא הנשימה. באופן הפשוט ביותר, כאשר אנו מותחים את השרירים ועובדים אתם בצורה נכונה, משתחררים אזורים מכווצים בגוף, לשלד מתאפשרת חזרה למצבו הטבעי ועקב כך ישנה הקלה על כאבים. התארכות השרירים לא קשורה אך ורק לשרירים, אלא גם למערכת העצבים. כששריר נמתח, הדבר הראשון שיעצור אותו הוא מערכת העצבים, אשר מאותת ששריר מגיע למקום לא מוכר ומזהה זאת כסכנה. האותות המועברים יוצרים כיווץ ואם ננסה להמשיך ולמתוח ייווצר כאב. באימון אנחנו מתקרבים לגבול המתיחה ובכך מחנכים מחדש את מערכת העצבים, שמזהה את המקום הלא מוכר כמוכר ומאפשרת הגדלת טווח התנועה. בכלל, אנחנו נוטים להתייחס בראש ובראשונה למערכת השרירים, כאשר רב ההתרחשויות המורכבות והמעניינות שמביאות לתחושות שאותן תיארת בשאלה, נעשות דווקא בעצבים ובמוח עצמו, באמצעות מערכת העצבים.

במהלך האימון (תנוחות היוגה, פראניאמה ומדיטציה) מופעלים במוח מרכזים שנמצאים ביומיום במצב פאסיבי. לעומתם מרכזים אחרים, שפעילים מאוד כל היום, עוברים למצב של מנוחה. לפי מחקרים אשר בדקו פעילות במוח, ישנה בזמן תרגול ירידה בגלי בתא (המופיעים בין היתר במתח, חשיבה מאומצת ובחרדה) ולעומתם עליה ברורה בגלי אלפה (המופיעים במצב של רוגע ועירנות) וגלי תטא (המופיעים לרב בזמן שינה ומרמזים לקשר עם התת-מודע). גלי תטא מופיעים בעיקר בתרגול מדיטציה.

מדוע אנו נראים רגועים ושלווים יותר לאחר תרגול יוגה?

אימון היוגה מאפשר איזון של המערכת האנדוקרינית. ניקח לדוגמא את הורמון הקורטיזול שרמתו פוחתת בעקבות אימון יוגה ובמדיטציה. הקורטיזול קשור למצבי דחק ומתח ומופרש מיותרת הכיליה. כשרמתו פוחתת לחץ הדם יורד ויש תחושה של רוגע. במצב זה ישנה סבירות גבוהה להפרשת נוירוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים) כגון סרטונין ודופמין. הנוירוטרנסמיטרים קשורים למערכת הרגשית והקוגניטיבית. לא אמנה כאן את כל תפקידיהם של הסרטונין והדופמין, אך כשרמתם עולה ישנה תחושה טובה. לעומת זאת במצב של חסר, ישנה נטייה לחוסר מוטיבציה, דיכאון, חרדה, תוקפנות ועוד. יתר על כן, מצב של מתח שאינו מרפה במשך תקופה ארוכה, עלול בהחלט להשפיע לרעה על יכולת הגוף לייצר סרטונין וכך בעקיפין להביא לכל המצבים השליליים שהוזכרו לעיל. במצב של עליה חדה ברמתם יכולה להופיע תחושת אופוריה.

הנשימות היוגיות, בין אם במהלך אימון האסנות ובין אם בתרגולי פראניאמה, מגבירות את העברת החמצן אל המוח וספיגתו שם. אלה, ביחד עם כל הגורמים שהוזכרו לעיל, עוזרים ליצור תודעה בהירה יותר.

עתה ארשה לעצמי לחרוג מהסיבות הפיזיולוגיות במחקרים המערביים ולפנות לרפואה האיורוודית וליוגה, לפיהם האימון מאפשר זרימה טובה יותר של פראנה (אנרגיה, כוח החיים) בנתיבי האנרגיה (נאדי). הנאדי הם כמו אוטוסטרדה, שכל זמן שהדרך בה פתוחה, כוח החיים עובר לכל האיברים והכל תקין. כשיש תאונה או מחסום, נוצרים פקקים ושיבושים בתנועה ואז אנחנו לא במיטבנו. הפראניאמה (מילולית – שליטה בפראנה), האסאנות (תנוחות היוגה) ומרכיבים נוספים באימון, מסירים אט-אט את המחסום ומשחררים את הפקק. לכן אנחנו מסיימים לעתים אימון בתחושה שישנה זרימה טובה יותר או "שיש לנו קצת יותר מקום" בפנים.

הסברים אלה הם רק קצה קצהו של הקרחון. לא דיברתי על ההשפעות הפסיכולוגיות, לא על חשיבותם של "רגעי השקט" באימון לחיי היומיום ולא על עשרות גורמים פיזיולוגיים נוספים. אך לסיום, אני רוצה להשיב שלא באמת כדאי לנו לחפש את התשובות הפיזיולוגיות או לייחס להן חשיבות גדולה מדי. בחיפוש תשובות מעין אלה אנחנו מקבלים ידע חיצוני, כשלמעשה הידע שאנו מקבלים באופן אינטואיטיבי, מבלי לפרש במילים, הוא חשוב לאין ערוך. אנחנו הרי מרגישים את זה בפנים, כל אחד בצורה הפרטית שלו. למרות זאת אנחנו מחפשים אישוש ואישורים מבחוץ, אשר פעמים רבות רק מפריעים להתבוננות הישירה, חסרת ההתניות, שמבטאת את ההווה, את הרגע.

בשיחה עם המורה שרי ניסארגדטה מהראג' (1897-1981) אמר האחרון לתלמידו:

“The mind clogs you up with images and ideas, which leaves scars in memory. You take remembering to be knowledge. True knowledge is ever-fresh, new, unexpected. It swells you up from within. When you know what you are, you also are what you know. Between knowing and being there is no gap.”

(I Am That, Talks with Sri Nisargadatta Maharaj, p. 497)

"המיינד גודש אותך בדימויים וברעיונות שמותירים צלקות בזכרון. אתה מחשיב את הזיכרונות שלך לידע. ידע אמיתי הנו תמיד רענן, חדש, לא צפוי. הוא גואה בך מבפנים. כשאתה יודע מה אתה, אתה גם מה שאתה יודע. בין ידיעה והוויה אין כל פער."

יואב שמש מלמד בפראנה גבעתיים בימי ה' ב19:00 (שיעור יסודות) ובימי ו' ב12:00 (שיעור ויג'ננה), מוזמנים באהבה 🙂

הפוסט המקורי: מה קורה פיזית בגוף ולמה אנשים מרגישים כל כך טוב אחרי תרגול?/יואב שמש
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

אז מה השיטה אומרת?  השיטה מציעה לתרגל שש פעמים בשבוע, את הסדרה לפי הסדר שלה, בלי לוותר על המעברים (הויניאסות) ובלי להשמיט את התנוחות שלא "מתאימות" לנו. האשטנגה ויניאסה יוגה היא שיטה חזקה מבחינה פיזית ולכן להזרק פעם בשבועיים לשיעור יכול מאוד להקשות ולהוות חוויה מאוד לא נעימה. כדי לאפשר לעצמנו לטעום מן הצוף המתוק שלה, יש לתרגל אותה באופן רציף וקונסיסטנטי. ניתן לתרגל בהתחלה ברכות עד שנבנה הכח בגוף ובהכרות שלנו עם הסדרה ולאט לאט להעצים את התרגול. פגשתי במהלך הדרך אנשים שפגשו אותה לעיתים רחוקות וחיו עם זה בשלום ובאהבה, אבל אצל הרוב זה לא עובד כך. אם לא מתאפשר לתרגל שש פעמים בשבוע במסגרת החיים העמוסים, אפשר לתרגל שלוש פעמים. תרגול של פעמיים או פעם אחת בשבוע בדרך כלל מהווה קושי. יחד עם זאת אציין שוב שיש מעטים שאצלם זה לא עובד כך.

כשרוצים להרשם לקורס של אשטנגה ויניאסה יוגה, או לתרגל אצל מורים ידועים, הם תמיד מחייבים בהתחלה לבוא לחודש, אלא אם אתם מתרגלים אי אלו שנים. לכן, הצעתי היא, אם תרצו לתת לתרגול הזה צ'אנס, נסו לתת לעצמכם חודש שבו אתם מקדישים את עצמכם לאשטנגה ויניאסה יוגה. רק כך תוכלו באמת להבין ולהרגיש את השיטה.

כתבה: קרן אור קיצ'ס

הפוסט המקורי: כיצד מתחילים לתרגל אשטנגה? /קרן אור קיצ'ס
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

אלא שהתפקוד הזה התקלקל. גם תפקודים אחרים נשחקים בדרכם: רבים מניעים את רגליהם בעצבנות גם כשהם יושבים ואינם נזקקים לתפקוד הרגליים, רבים מדברים ללא הרף וצורך או ממשיכים לאכול גם כשגופם שבע מזמן, או מבלבלים בין שני התפקודים לאותו הכלי, מדברים הרבה בעת רעב, או אוכלים ואוגרים במקום לדבר ולשפוך את האמת שעל לבם. המרכזים שלנו מעורבבים, טוהרתם אבדה להם.

כך גם המיינד, שלא מפסיק לדבר. להגיד לנו מה טוב ומה רע. מה אנחנו אוהבים ומה שונאים. מה בעד ומה נגד. כמו רדיו שנשבר לו הכפתור. כמו תפקוד שהתקלקל. היוגה היא טכניקה לתקן את הכפתור, את התפקוד שהתקלקל. מזמן התרגלנו ולקחנו כמובן מאליו, אפילו התאהבנו, בשליטה של המיינד בנו. במחשבות, בהגדרות, בתיוגים, בתפיסות, בדאגות, איבדנו מודעות וראייה צלולה, נקלענו לראיית המיינד. ואם יש רגע אחד בו המיינד שותק אנו נתקפים בהלה, כי אנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו בלעדיו. מי זה ה"אני" הזה? מי אני בלי כל ההגדרות שאספתי עד כה?

המיינד הוא לא יותר מאוסף הגדרות, פח זבל של פחדים שאספנו במהלך חיינו כדי להגדיר את עצמינו. וההגדרות האלו תכופות משתנות משום שהמיינד תמיד נודד וכך לעולם איננו נוגעים באמת. אנחנו אוכלים, אך מחטיאים את הטעם בגלל המחשבות, אוהבים ומחטיאים את הרגש, בגלל הדאגות.

כשמתרגלים יוגה, אנחנו עם הגוף, והאסאנות (התנוחות) הן ככלי שהגוף נוצק לתוכו כמו מים לתבנית. במהלך התרגול אנו מפתחים ומחדדים את החושים והמודעות כלפי הגוף ביחס לאסאנות. אנו יוצרים הקשבה לגוף ולנשימה במקום לקול שבתוך ראשינו. (במקום למילים שנוצרות מאותו הקול). משום שהמודעות והמחשבה ממוקמות באותה משבצת, ברגע שקיימת מודעות, אין מקום למחשבה! (והמילים נעלמות). המיינד לא מתקיים, ונוצרת שלווה.

אז נשכח טוב ורע, אהבה ושנאה, בעד ונגד. משום שההפכים אינם אלא המצאה של המיינד, שקר. אין יום בלי לילה. כיצד תגדירו יום בלי הלילה? היום יהפוך ללילה והם משלימים זה את זה. הם אינם חלק משום הגדרה. אם כך, למה אנחנו טורחים כל כך להגדיר את עצמינו?

ההגדרה היא לא יותר מהפרדה. יש את ה"שלם" ויש את מה שהגדרנו כ"אני" – הפרדה! האם נוכל לאחד בין הרקע (השלם) לבין הדמות (אני) ?

זוהי יוגה. איחוד, צרוף, השלמה: דרך הגוף למיינד. מתוך מודעות, לא מתוך מחשבות ומילים.

הפוסט המקורי: מהו ה"מיינד"/ קרן לין
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

הרבה פעמים אנחנו חווים פער גדול מאוד בין התרגול על המזרון לבין ההתנהלות היומיומית שלנו.
תרגול היוגה, מטרתו הנשגבת היא להביא את האדם להארה רוחנית, אבל כיוון שרובנו נעבור עוד כמה וכמה גלגולים עד שנגיע לשם, התועלת של התרגול בעיני היא תכליתית הרבה יותר.

תרגול היוגה מלמד אותנו להיות מודעים. אנחנו לומדים להתוודע לחלקי גוף שלא ייחסנו להם חשיבות בעבר, לפעילויות ולהתרחשויות פנימיות שלא ידענו להבחין בהם קודם. אנו לומדים לזהות בתודעה שלנו הוויות שונות…
היוגה היא סוג של מיומנות. מיומנות של מודעות. כך, מחוץ למזרון, אנחנו יכולים להשמיש את המיומנות הזאת לתחומי החיים השונים: מודעות לתזונה בריאה, מודעות להתייחסות שלנו אל הגוף בעבודה יומיומית, מודעות של יחס לעצמי ויחס לאחר.
פשוט לחיות עם קצת יותר תשומת לב וכבוד בכל צעד שאנו לוקחים.

אז אם לא נגיע להארה רוחנית בגלגול הזה, לפחות נהפוך לאנשים טובים יותר בעולם החומרי 🙂

הפוסט המקורי: להפוך את תרגול היוגה לאורח חיים
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

ישנן 7 צ׳אקרות מרכזיות שכל אחת מהן ממוקמת באזור של בלוטה אנדוקרינית או עצבית. האנרגיה בצ'קרות (איזון / עודף / חוסר- אנרגיה) משפיעה על אופיו של האדם, בריאותו ואף על השתלשלות מציאות החיים שלו:

• איזון – מאפשר מימוש התחומים בחיינו להם אחראית הצ'קרה.
• עודף – פעילות מוגברת עד חסימה , קושי או בעיה של גוף או נפש.
• חוסר – פעילות ירודה של התחום הספציפי בחיינו.

צ׳אקרות הלב, המכונה אנהטה צ׳אקרה, ממוקמת במרכז בית החזה. מיוחס לה הצבע הירוק והמאנטרה יאם (צבע וצליל כאורך גל, תדר, רטט התואם למרכז האנרגטי הספציפי). היא נקבית במהותה. נמצאת בין שלושת הצ׳אקרות התחתונות לשלושת העליונות. מחברת בין אדמה לשמיים…

פירוש השם אנהטה הוא "אין אני". (אני אהטמן). מאופיינת באהבה ונתינה ללא תנאי וללא אינטרס… נתינה בלי אגו. במהותה אין אלמנטים השרדותיים.

חוסר: כאשר הצ´קרה חסומה, לאדם יהיה קושי בהבעת חום ורגשות חיבה, קושי ביצירת קשר זוגי או התמסרות רגשית טוטאלית לאדם אחר, אי שקט נפשי וחוסר מנוחה פנימית.

עודף: אהבה כפייתית, דאגנות מופרזת, עצלנות, אהבת מותרות ונוחות, נטייה להשמנה.

איזון: חיבור לזולת מתוך אהבה ונתינה נקייה, אכפתיות אמפתיה ומסירות. אהבה למוסיקה יופי ואסתטיקה, צורך בהרמוניה, כמו גם יכולת להשתלב בזוגיות לתת ולקבל אהבה.

במהלך תרגול ניגשים פנימה באמצעות התנוחות לאזורים האנרגטיים השונים, מעוררים אותם ומאזנים אותם. האסאנות הן מנחי גוף שתומכים בעבודה הספציפית על המרכז האנרגטי המסוים.

מומלץ להביא את המבט הפנימי או את שימת הלב אל אותו האזור כמו גם לכוון לשם את הנשימה- איפה שמצויה שימת הלב שם הממשות. ניתן להוסיף לתנוחה עבודה עם הצליל והצבע התואמים לצ׳אקרה הספציפית; בשאיפה למלא את האזור בצבע ובנשיפה להדהד את הצליל.

כאשר ההתכווננות היא אל אנהטה צ׳אקרה שמים דגש בעיקר על כפיפות לאחור אשר פותחות את כל אזור הפראנה- הלב והריאות. כמו גם פתיחה של איזור השכמות, הלא הוא איזור הלב מצידו האחורי. בנוסף פיתולים במנחים השונים עם פתיחה של איזור הלב וכמובן תנוחות על הידיים- הידיים הם שלוחה של הלב. איתן נותנים ודרכן מקבלים.

ההרגשה בעקבות תרגול עם דגש על אנהטה היא התרחבות של הלב במימד הפיזי במימד הרגשי ואף בזה הרוחני…
יוגה זו מסורת של אהבה. אהבה כמצב תודעתי…

בהקטי.

הפוסט המקורי: מהי צ´אקרת הלב?
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

התרגול הרצוי יתאפשר לא מתוך מאמץ, רצון או מוטיבציה עודפת להגיע לאן שהוא…ההכרה שכל מקום בו אנו נמצאים ברגע הזה הוא שלם בעבורנו כבר מרגיעה ומשקיטה בנו משהו בפנם.

כאמור, התרגול אמור להתקיים מתוך מקום של שקט וגם להביא לשקט…השקט הוא זה שמנחה אותנו גם ברובד הפיזי, גם בממד הנשימה וכמובן בתוך התודעה.

"יוגה היא השקטת תנודות התודעה" (פטאנג'לי ביוגה סוטרה). כאשר אנו מתכוננים לתרגול מתוך סכרון או איחוד של התנועה בגוף עם הנשימה שהיא נשימת אוג'אי שתומכת באותו מצב מדיטטיבי ושקט ביחד עם תודעה בנוכחות, כלומר המבט והקשב פנימה, אל הנשימה, אל הגוף והתחושות בגוף אזי התרגול הוא יוגה (יוגה=איחוד).

כאשר אנו מזהים על ידי אותה  התבוננות מאמץ בגוף שהוא סוג של אי שקט או תודעה שיצאה מתוך ריכוז והתמלאה במחשבות (רעש), עצם הזיהוי של הפרעות אלו מאפשר שחרור מהן. עצם זיהוי של נשימה שיצאה מתוך מקצב קבוע, שהתקצרה או הפכה לרדודה וחזרה אל האוג'אי, אל השקט ואז כבר משהו אחר קורה בתוכנו ובתרגול. האיכות של התרגול על רבדיו השונים מקבל מפנה, אז אנו מתחילים לתרגל יוגה ולא עושים "התעמלות".

כמובן שבתחילת הדרך ביוגה, הגוף עדיין לא רגיל ולא מכיר את התרגול, אך די מהר באמצעות אימון עקבי, רציף ולאורך זמן מרגישים בשינוי. יותר עצמה פנימית, יותר גמישות, רכות, שקט, יציבות, נינוחות ופחות ופחות מאמץ.

מה שיכול עוד לתמוך בתרגול אלו וריאציות פשוטות יותר של התנוחות.

על באנדות קצת קשה לדבר בתחילת הדרך ביוגה, אך מומלץ לפחות לשים לב לאיסוף השרירים המייצבים, איסוף ריצפת האגן ואיסוף הבטן פנימה, קירוב הסנטר לכיוון בית החזה ועבודה מתוך עורף ארוך וגרון מעט אסוף. כל אלו מאד עוזרים בויסות מאמץ התרגול.

אפשרות נוספת היא לקחת מנוחה במהלך התרגול כאשר מרגישים צורך בכך. ניתן לנוח בתנוחת עובר, בעמידה (סאמה סיטי) וכן הלאה. יש לקחת בתוך המנוחה כמה נשימות עמוקות וארוכות ואז לשוב לתרגול.

בוינאסות שבין התנוחות תמיד ניתן להפוך וינאסה מלאה לחצי וינאסה, כלומר למעבר לישיבה או פשוט לשהות בנאווה אסאנה.

הכי חשוב לדעתי, שהתרגול יתרחש מתוך תודעה של שלם, בלי שיפוטיות כלפי עצמי ובלי השוואות עם זה שמתרגל לצידי, בשקט, בשביעות רצון, בהנאה ובחיוך ולא יותר מדי ברצינות…ואז להוציא את זה מגבולות המזרון אל תוך חיים

מי ייתן, נמסטה ובהצלחה

__________________

כתבה: אוריתה חזן

הפוסט המקורי: איך לעבור שיעור אשטנגה מבלי להתעייף עוד בתחילתו?
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

התשובה היא פשוטה: להיזהר.  הגוף הוא לא אביזר לשימור. הוא נועד כדי שנשתמש בו, כדי שנהנה ממנו. תנועה היא אחת החוויות הכי מענגות שיש. אם תזוזו מתוך הנאה קטנים הסיכויים שתפצעו את עצמכם. לעומת זאת אם תנועו בכוחנות, בלי הקשבה לגוף, ולאינסטינקטים שלכם זה עלול לכאוב..

אבל כדרכן של  התשובות הפשוטות, גם זו היא בעצם מאוד מורכבת. כי מה זה להיזהר? ממה? מהמורה? מהתנוחה? מגנבים? ובכן עלינו להיזהר בעיקר מעצמנו. עבור כולנו אימון יוגה כרוך במידה רבה של כאב. חלק מכם נהנים מהכאב הזה, חלק סובלים ממנו אבל נהנים לסבול, או נהנים מתוצאותיו של הסבל. אבל  זכרו כי  מנגנון הכאב בגוף לא נמצא שם סתם. יש לו תפקיד והתפקיד שלו הוא בדיוק זה – להזהיר.

אם הרגל שלכם נפלה על תנור הספירלה כשנרדמתם על הספה בסלון, זה יכאב, והמטרה של הכאב היא להעיר אתכם ולהזהיר אתכם שתרחיקו את הרגל ולא תקבלו כוויה. אם יש לכם כאב פנימי, בטן או ראש או גרון, הכאב  יאותת לכם לנוח או להיבדק כדי לשלול מחלה. על פי ההיגיון הזה כשיש כאב באימון יוגה צריך להפסיק את האימון, פן משהו רע יקרה. אבל העניינים קצת יותר מסובכים. כי באימון יוגה ישנו גם כאב אחר, כאב 'טוב', ולפעמים אפילו כאב נעים. כששריר נמתח או כשמופעל עליו הרבה עומס זה יכול לכאוב.  זה עדיין כאב שנועד להזהיר אותנו כדי שלא נמתח או נעמיס בלי בקרה ונקרע את השריר ובכל זאת כשהכאב עדיין בטווחי כאב 'טוב' אפשר להמשיך ולמתוח, בזהירות, לא מעבר לקצה, כדי להשיג אפקט של אימון. למעשה כדי לעשות שינוי, לפתח גמישות או כוח אתם חייבים להיכנס לטווח הכאב. אם תישארו בחוץ, מחוץ לטווח הכאב, לא תפעילו את מנגנוני ההתחזקות וההתארכות של הגוף.  אז איך תדעו מתי הכאב הוא טוב ומתי מסוכן? רק על ידי התנסות.

אין אף מורה, גם המוכשר והמנוסה ביותר שיכול לחוש את הכאב שלכם במקומכם. אין אף גוף אנושי שהוא זהה לגוף אחר, ואין אף התנסות באימון של אדם אחד שהיא זהה לאימון של אחר.  המורה ניזון ממראה עיניים אבל לכם יש אינדיקציה יותר טובה   – לכם יש כאב.

ובכל זאת אנסה לצייד אתכם בכמה 'טיפים':

א.      אחד הערכים החשובים באימון יוגה הוא מה שנהוג לכנות "הקשבה לגוף".  הקשבה זו כוללת כל מיני אלמנטים ומניבה כל מיני יתרונות שאחד מהם הוא הישמרות מפני פציעות. הכוונה היא להיות בתשומת לב מלאה בכל רגע ורגע באימון לתחושות שהתנועה מפיקה מהגוף. כל אותם שינויים קטנים שחלים בתוך ובין האיברים. כל המקומות האלה בתוך הגוף שבכלל לא ידענו שקיימים אצלנו ופתאום הם מתעוררים.

זה אתגר גדול "להקשיב לגוף". המוח שלנו רגיל לטוס הרבה יותר מהר מכל אימון יוגה, והוא לא מורגל להיות במצב של הקשבה חושית לאורך שעה וחצי. המוח שלנו רגיל למילים, למחשבות ולחישובים, והוא תמיד יברח לשם. תמיד נצא מריכוז. ואם לא די בהסחת הדעת המובנית במוח שלנו אנחנו נדרשים בכל אימון לתמרן בין ההנחיות (שלא לומר הדרישות) של המורה לבין היכולות שלנו.  בין ההשוואה לאחרים לבין ההשוואה שלנו את עצמנו לעצמנו כמו שהיינו אתמול או כמו שהיינו לפני חמש שנים.

אבל מאוד כדאי לעשות מאמץ ולהתאמן בהקשבה לגוף. גם אם הגעתם לאימון לגמרי מוטרדים, גם אם המורה מעצבנת אתכם או המתרגלת מולכם מבלבלת אתכם תמשיכו לנסות ולהיות קשובים פנימה. כל דקה שתצליחו היא ניצחון. תשומת הלבב  פנימה תעזור לכם להבחין בין כאב 'טוב' לכאב לא טוב, תשמור עליכם מפני פציעות ומעבר לכך גם תעניק לכם את אחד המפתחות המרכזיים לשער הכניסה אל  מצב יוגי.

ב.      תרגלו לאט. אל תמהרו ובמיוחד לא אם אתם מרגישים את עצמכם חלשים מדי לאימון שנקלעתם אליו. האיטיות מאפשרת לכם שליטה על התנועה ונותנת הזדמנות לבחור אם לעבוד קשה יותר או פחות בכל רגע נתון.

ג.      אין צורך לעשות חימום, או הכנה מיוחדת. מורה אחראי יוביל אתכם בהדרגה בתוך השיעור ולא ידרוש מכם מאמץ לא מידתי. אבל אל תעבירו את כל האחריות אל המורה כי כפי שנאמר רק אתם יודעים איך אתם מרגישים בתוך הגוף, רק אתם יודעים אם המאמץ באמת מתאים לכם

ד.      אל תסבלו. אם אתם מוצאים את עצמכם שונאים את עצמכם בזמן האימון, חשים חלשים או בלתי גמישים או בלתי יכולים; אם אתם מתחילים לחשוב "זה לא בשבילי" סימן שאתם לא מקשיבים לגוף. אתם  כנראה עובדים קשה מדי, נכנעים ללחץ פנימי או חיצוני ועסוקים בגיבוש עמדה שלילית על עצמכם במקום להתאמן.

ה.      תעיזו. אל תפחדו. הגוף הוא לא אביזר לשימור. הוא נועד כדי שנשתמש בו, כדי שנהנה ממנו. תנועה היא אחת החוויות הכי מענגות שיש. אם תזוזו מתוך הנאה קטנים הסיכויים שתפצעו את עצמכם.

ו.       היזהרו מהברכיים ומהגב התחתון. אלה שני פטנטים פחות מוצלחים. הגב התחתון והברכיים נפצעים בקלות, משתקמים בקושי ומהווים בעיה כמעט לכל האוכלוסייה. אם כואב לכם בברכיים או בגב התחתון כמעט בטוח שאין זה כאב טוב, אל תלכו איתו.

____________

כתבה אביגיל אריאלי

הפוסט המקורי: איך להימנע מפציעות ביוגה?
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך

השימוש במונח ”יוגה לפריון“ (או יוגה להגברת פוריות ) אינו מתייחס לכל הזרמים ביוגה, אין הכוונה לזרמים כמו האשטנגה והביקראם, אלא לזרמים האטיים והקשובים יותר לגוף.

היתרונות שהיוגה מציעה למתמודדים עם קושי להכנס להריון:

1. איזון הורמונלי – יוגה לפריון מיועדת להשיג איזון הורמונלי באמצעות שיפור התפקוד האנדוקריני ליצור איזון הורמונלי ובכך להגדיל את סיכויי הפוריות.
2. הפחתת לחצים – ללחץ נפשי עלולות להיות השלכות שליליות על תפקוד הגוף וכמובן על מערכת הרבייה, וידוע, כי לטיפולי פוריות נלווים קשיים ולחץ נפשי רבים, העלולים להוות גורם מעכב בהשגת הריון. היוגה מסייעת בהתמודדות עם לחצים וקשיים נפשיים ופיזיים רבים המלווים זוגות העוברים טיפולי פוריות, וכך אמורה להשפיע באופן עקיף על מצב הבריאות הכללי המושפע מלחצים, תוך שיפור תפקודה של מערכת הרבייה.
3. הגברת זרם הדם לאיברי הרבייה – יוגה לפריון פועלת להגברת זרימת הדם לאיברי רבייה ולחיזוקם

[ למידע נוסף על  יוגה לנשים והריון ]

הפוסט המקורי: מה הקשר בין תרגול יוגה לבין פוריות?
פורסם לראשונה באתר פראנה יוגה - יוגה בדרך שלך