במסגרת הוראת היוגה אני נפגשת עם תלמידים רבים ורואה שהם מתחלקים לשלושה חלקים: אלה שמתאהבים מיד בקסם של השיטה הזאת, אלה שנאבקים איתה ומפתחים איתה יחסי אהבה-שנאה, ואלה שמרגישים שהיא ממש אבל ממש לא בשבילם. החלק האחרון הוא לא רלוונטי כי הוא בטח אפילו לא קורא את זה. שאר האנשים יכולים למצוא את עצמם נעים בין החלק הראשון לשני לסירוגין, כך לפחות קורה לי וכך קורה לאשטנגיים שאני נתקלת בהם בדרך.
אז מה השיטה אומרת? השיטה מציעה לתרגל שש פעמים בשבוע, את הסדרה לפי הסדר שלה, בלי לוותר על המעברים (הויניאסות) ובלי להשמיט את התנוחות שלא "מתאימות" לנו. האשטנגה ויניאסה יוגה היא שיטה חזקה מבחינה פיזית ולכן להזרק פעם בשבועיים לשיעור יכול מאוד להקשות ולהוות חוויה מאוד לא נעימה. כדי לאפשר לעצמנו לטעום מן הצוף המתוק שלה, יש לתרגל אותה באופן רציף וקונסיסטנטי. ניתן לתרגל בהתחלה ברכות עד שנבנה הכח בגוף ובהכרות שלנו עם הסדרה ולאט לאט להעצים את התרגול. פגשתי במהלך הדרך אנשים שפגשו אותה לעיתים רחוקות וחיו עם זה בשלום ובאהבה, אבל אצל הרוב זה לא עובד כך. אם לא מתאפשר לתרגל שש פעמים בשבוע במסגרת החיים העמוסים, אפשר לתרגל שלוש פעמים. תרגול של פעמיים או פעם אחת בשבוע בדרך כלל מהווה קושי. יחד עם זאת אציין שוב שיש מעטים שאצלם זה לא עובד כך.
כשרוצים להרשם לקורס של אשטנגה ויניאסה יוגה, או לתרגל אצל מורים ידועים, הם תמיד מחייבים בהתחלה לבוא לחודש, אלא אם אתם מתרגלים אי אלו שנים. לכן, הצעתי היא, אם תרצו לתת לתרגול הזה צ'אנס, נסו לתת לעצמכם חודש שבו אתם מקדישים את עצמכם לאשטנגה ויניאסה יוגה. רק כך תוכלו באמת להבין ולהרגיש את השיטה.
כתבה: קרן אור קיצ'ס
