מה זה אסיסטינג? איך ניגשים לתלמיד? מה בעצם עושים? ועוד אלף שאלות עולות אצל כל תמיד בקורס מורים שמתחיל "לגעת בתלמידים".

מצאתי לנכון להעלות על הכתב כמה דברים שעלו לי לראש בנושא.

קודם כל, לוקח זמן לעשות אסיסטינג "כמו שצריך",

גם אם אתה המתרגל הכי טוב ומנוסה בעולם.

ובהתחלה, גם אם מנסים להסביר לך מאה פעמים (כמו שאני אנסה לעשות עכשיו), פשוט לא יודעים מה לעשות. לדעתי, זה שלב חשוב מאוד, שלב שבו אתה מסתכל על התלמידים, ואז על המורה שמעביר את השיעור ומנסה להבין איך לעזעזל הוא יודע לכוון את התלמיד בדיוק לאן שרצה, ובלי לומר לו אף מילה…

לכל אלה שמרגישים ככה- בדיוק עכשיו, אני רוצה לומר: כמי שרק ממש הרגע יצא מהמקום שבו אתם נמצאים, אני ממש מבין את ההרגשה. ותאמינו לי, זה בסדר גמור שאתם עומדים בצד, מהססים איך ומתי לגשת, מדי פעם ניגשים ומנסים – לא ממש יודעים אם הצלחתם, ושוב חוזרים לעמוד בצד ולהביט בשיעור. תשהו ברגע הזה, תזכרו אותו ואל תפסיקו להאמין – ההתקדמות בוא תבוא. אי אפשר להאיץ בה, ורצוי שלא לעשות זאת בכוח.

אז מה זה אסיסטינג?

פירוש המילה בעברית (כמו שאני מבין), זה "סיוע". משום מה, רבים מהמורים בארץ מכנים את הפעולה "תיקון" (של תנוחה). לדעתי, זה שגוי. תיקון מניח שאתה עושה משהו לא נכון. וזה ממש לא כך. "תיקון" גם מניח שיש "נכון" ולא "נכון" וגם על כך אני חולק. אם יש "נכון" , הוא לגמרי סובייקטיבי לתלמיד, ולאסיסטנט אין שום מושג מהו הנכון של אותו תלמיד (ובינינו, גם אין לו את הזמן להרהר בכך יותר מדי בעיצומו של שיעור). כלומר, ניתן להניח שכל מה שתלמיד עושה בשיעור הוא נכון- זוהי נקודת המוצא של האסיסטנט. תפקידנו לא לתקן, אלא לעשות פעולות שכולן כלולות תחת המונח "סיוע".

אז מה בדיוק עושים ?

קודם כל מקשיבים (או במילים אחרות, אוספים אינפורמציה). חלק חשוב מאוד מהשיעור הוא להכיר את התלמידים. אם זה לא ממש יוצא והם מתחלפים כל שיעור, יש לעשות את המכסימום לקבל כמה שיותר נתונים על אותו תלמיד: הבעת הפנים שלו, מבנה הגוף, כמה הוא חזק ? כמה הוא גמיש ? כמה הוא מתאמץ ? האם הוא נרתע ממגע ? האם הוא מתרגל הרבה זמן או מתחיל ? באיזה שלב הוא ביוגה ? וכד'. כמה שיותר פרטים שאתה יכול לקלוט על אותו תלמיד. לא צריך לדעת "הכל". לפעמים, פרט אחד קטן, עושה את ההבדל…

[hr]

אחרי שהתבוננתי/הקשבתי – מה הלאה?

מנסים לענות בלב על השאלות האלה: מה הוא רוצה? במה אפשר לסייע לו בשיעור? מה אני יכול לעשות כדי שהשיעור שלו יהיה יותר טוב בשבילו ?

איך עונים על השאלות האלה ?

אז ככה. כדי שתוכלו לענות על השאלות האלה, אתם צריכים "לפתח" לעצמכם סגנון של "סיוע". לא אוכל לעזור לכם בזה, אך אוכל לספר לכם מה אני חושב בנושא: קודם כל ברור לחלוטין שכל אחד צריך משהו אחר. תלמיד אחד, בסה"כ צריך שתעבור לידו על מנת לחדד את הקשב שלו מכיוון שדרוש לו דמות סמכותית בכדי ליצור מחוייבות. השני צריך בסה"כ חיוך, אחר רוצה ש-"יתקנו" אותו כי הוא לא יודע בדיוק "איך ומה לעשות" וכו'. הרעיון שלי הוא לנסות להחליט מראש, איך עוזרים לכל סוג של תלמיד.

מהם הכללים שלי ?

תלמידים חדשים (עד שנה) או כאלה אין להם מושג איך עושים את התנוחה הספציפית אך הם בעניין של יוגה, צריכים הכוונה "עוצמתית" שפשוט תכניס אותם לתנוחה. כמובן שיש כאלה שיש להם אינטליגנציה גופנית גבוהה ומספיק להם כיוון עדין או "רמיזה". אבל בד"כ, לתלמידים חדשים (ובמיוחד גברים) אין את האפשרות להיכנס לתנוחה מבלי שממש מזיזים אותם לשם. אגב, תלמידים ממש חדשים, לא מסוגלים לקלוט גם הכוונה זאת ורובם גם לא יכולים לעשות את התנוחות בצורה סבירה. במקרים כאלה, הפתרון לדעתי הוא פשוט להניח להם בהתחלה להתמודד עם השיעור ולתקן אותם רק כאשר רואים שיש להם אמביציה עודפת והם עלולים לעשות לעצמם נזק. בכל מקרה, הרעיון הוא לא לתקן תלמידים חדשים אלא להראות להם אפשרות של תנוחה ביוגה, שפשוט תעשה להם טוב (לדעתנו,כמובן. ועלינו גם חלה חובת ההוכחה). כדאי לנסות ולהכניס אותם לכזה מקום שיהיה "נכון" ומהנה גם יחד, מבלי למתוח להם את החבל ולהתקרב מדי אל גבול המאמץ. ובשביל זה אנו זקוקים להרבה הקשבה.

[hr]

ותלמידים מנוסים ?

אצל תלמידים מנוסים, יש המון אפשרויות. קודם כל יש להם מודעות גופנית שאחד הביטויים החזקים שלה הוא יכולת הקשבה לגוף ויכולת לתקן בתנועות עדינות ומדוייקות. לכן, לתלמידים חדשים אפשר
"לסמן" לאן רוצים שהם יגיעו ולא צריך לסייע להם להיכנס לתנוחה. לדעתי, הסיוע הטוב ביותר שאפשר לתת לתמיד מנוסה הוא העמקה של התנוחה. לרובנו אין את האפשרות לדעת מהו גבול היכולת שלנו ולחלק מאיתנו אין אפילו דרך לבדוק זאת. אני סבור שאסיסטנט רשאי ואפילו צריך לסייע למתרגל לבדוק את הגבול הזה ולהעמיק את התנוחה, אם זה בתמיכה או בסימון…

אלמנטים נוספים יכולים להיות סיוע בשחרור במהלך השהיה בתנוחה. להרבה מתרגלים קשה לאמץ את הגוף ולשחרר את אותם חלקים בסמיכות גדולה מדי, בעיקר בשיעורים אינטנסיביים. המסייע יכול לעזור לשחרר את החלקים שעבדו בפסקי הזמן של ההרפיה או במהלך התנוחות העוקבות ובכך לגרום למתרגל "לנוח בתנוחה".

בתנוחות של שיווי משקל, או תנוחות מאתגרות, המסייע יכול לתמוך במתרגל ולגרום לו להיכנס לתנוחה. "להצליח" לעשות אותה יחד – עם תמיכה. דבר הגורם להרגשה טובה ולהגברת המוטיבציה של המתרגלים. . . (אצלנו מכנים זאת "הרגשת מסוגלות") ואף עשוי להראות למתרגל "את הדרך" כך שיוכל להיכנס לתנוחה בפעם הבאה. בנוסף, זה עשוי לתת למתרגל את ההרגשה איך זה לשהות בתנוחה מאתגרת – דבר שלה היה יכול לחוות ללא סיוע.

ועוד דבר, מתרגלים מנוסים, לעיתים בנות, עלולים לחוות "גמישות יתר" ולפגוע בעצמם – בעיקר בגב תחתון. באלה ניתן לתמוך בעיקר ע"י סט של הכוונות המיועדות לכך.

[hr]

לסיכום…

בקיצור, אני יכול להמשיך כך את הרשימה עוד ארבעה עמודים, וככל שעובר הזמן מתווספות עוד ועוד טכניקות. שימו לב: כולן נכללות תחת הכותרת "סיוע" ולא "תיקון". המטרה הסופית היא לתת למתרגל הרגשה "שעזרת לו". כדי לעשות את זה צריך הקשבה, ידע והרבה אלמנטים של יצירה שכולה כוונה.

בהצלחה !

אראל בן צדוק בוגר קורס המורים הראשון של ראם בפראנה

ואסיסטנט לתקופה בשיעור של ראם הראובני