איך יכול להיות שבשנת 2014 כשהסטטיסטיקה לתרגול יוגה בקרב האוכלוסיה הולכת וגדלה עדיין אנשים מקשרים את היוגה לגמישות. קשה מאד לשנות את התפיסה.
בכל פעם שמגיע מתרגל חדש לסטודיו, המשפט השלישי הוא, אבל אני לא גמיש…..בהתנצלות, איך אפשר להסביר ושבאמת יאמינו שגם אני לא גמישה לאחר כמעט 10 שנות תרגול יוגה….וכמה שזה לא משנה ולא מעניין?! איך אפשר להפריח את זה כאשר מרבית תמונות היוגה שמועלות בכל מקום הם של מורים מאד מאד גמישים או כאלה שמתרגלים שנים על גבי שנים ושלא תיטעו, גם אני נופלת לפעמים למאבקים שבין האסאנה לבין התחושה. אני מרגישה מרוכזת, נושמת בתנוחה, המוח ריק ממחשבות, רק בנשימה. ואז המורה אומר : "מי שיכול- לישר רגליים ומי שלא, לא". ואני מנסה, וישר מרגישה שזה לא נכון, הגב לא מרגיש לי טוב, לא נוח לי, אני לא שם וכבר הייתי שם, נשמתי, עצמתי עיניים, הייתי במקום שהייתי צריכה להיות.
המשפט הכי טוב, הכי נכון נאמר לי בסוף השיעור שפניתי ליונתן גרוסמן ושאלתי, למה אני עדיין לא שם?!
התשובה שלו הייתה: בין שבע לעשר שנים….וזה מה שנאמר לו לפני 15 שנה בהודו וכמו קסם פשוט חייכתי, ידעתי שהוא צודק, ידעתי שזה בדיוק זה, זה לא משנה. זה לא מעניין אם אני מיישרת או לא את הרגליים, אני מתרגלת, אני לעצמי שעה וחצי ביום, אני מתרגול לתרגול מגלה דברים חדשים, שקט חדש, רעש חדש וזה פשוט מענג.
אז חלאס- לא צריכים להיות גמישים כדי לתרגל. צריך לתרגל כדי לתרגל
מחכים לכם באהבה, כל שאלה, הכי טיפשית שיש לכם מוזמנים תמיד לשאול ומה שנדע ,נענה , ומה שלא – בין שבע לעשר שנים…..
דנה, לירון, לירן, רותם, עודד ומורן