8:00-21:00
ימי פעילות א’-ה’ בימי ו’: 8:00-15:00
סניף: תל אביב, שדרות בן גוריון 79 סניף: גבעתיים, ויצמן 19 (קומה 3)

קמתי בבוקר והלכתי לתרגל עם עצמי…/ רותם מורדוך

קמתי בבוקר והלכתי לתרגל עם עצמי…

יש משהו חזק בתרגול קבוצתי. יש משהו חזק בקצב. כמו מוסיקאית, שמנגנת לפי מקצב, היא יודעת בדיוק מתי היא מתחילה, מתי עולה סולם, מרגישה את ה"ביט" ומנגנת בהוראתו. כשאותו הקצב מנחה כמה אנשים, באותו החלל, באותו הרגע, נוצרת סימפוניה. זה מה שקורה בשיעורי אשטנגה; הגוף שלנו, יחד עם התודעה הופכים לכלי נגינה בקונצרט משגע, וזה סוחף. האנרגיה שאנו מקבלים מהקבוצה היא עוצמתית ביותר, ממשמעת, מלכדת, ממקדת, עוזרת לך להמשיך עוד, אבל עם מיינד שקט, כי הוא יודע מה צפוי לו. כפי שאמרתי, יש משהו חזק בתרגול קבוצתי…

יש גם משהו חזק, אולי אפילו קצת יותר, בתרגול אישי.

אינני מתרגלת אשטנגה באופן קבוע, אני כזאת שנהנית לגוון וליהנות מכל העולמות שבעולם היוגה, מה גם שלוח הזמנים שלי בכל אופן, אינו מאפשר להתמיד בשיעור קבוע. אבל הפעם רציתי לנסות אחרת, רציתי לנסות להתמקד. להשתפר במשהו, להתקדם. קמתי בבוקר, בזכות עצמי יש לומר, והלכתי לתרגל עם עצמי. הקצב היה שם, הוא נשאר בחלל התרגול, אבל הוא היה הקצב שלי. אני קבעתי אותו. זה קורה בשיעורי המייסור.

כאחת שמאוד (בדגש על מאוד) קשה לה לקום בבוקר, אני גם כזאת שמאוד מודעת לקסם של הבוקר. אחד החלומות הגדולים שלי זה להיות מהאנשים האלו שפשוט קל להם לקום. הם שומעים את השעון מצפצף, משפשפים קצת את העיניים, לוקחים נשימה, וקמים! יש בי קנאה נצחית לאלו. כי אני יודעת שכל יום שאני מתחילה אותו מוקדם, ועוד בתרגול יוגה זה יום שמתחיל טוב. זה יום בו קיבלתי את מתנת הזמן, וזה נהדר!

זה שיעור עצמי מאוד גדול, להכניס את הגוף לשגרת תרגול, מסורת של ממש, להתחיל את היום מוקדם, לפתוח אותו בתרגול. וב-08:30-09:00, אני יוצאת אל היום כשהגוף פתוח ונושם. זו הרגשה מדהימה. באמת באמת. תנסו.

אבל אדבר רגע על התרגול, אותו תרגול עם עצמי. מעבר למשמעת, למסגרת ולבוקר, יש שקט. יש שקט אדיר בעוצמתו, אין מורה שנותן הוראה, אין רגליים שנוחתות יחד על הקרקע. יש ריכוז מאוד ממוקד וחד. המבט מוסט פנימה. והקשב לגוף, זה שאנו נלחמות עליו בשיעור רגיל, מופיע ממש בטבעיות, כאילו היה שם כל הזמן, והוא לא עוזב אותי. כי כל התרגול הוא עכשיו עוסק בי בלבד. לקחתי דף של הסדרה, כך שאני לא חייבת לזכור מה בא אחרי מה, ותרגלתי בקצב שלי. הקצב שלי הוא כזה שמאפשר לי ללוות כל תנועה בשאיפה או נשיפה, בנשימת אוג'אי. זה היה כל כך טוב עבורי, כי יכולתי להתאים את אורך האסאנות וקצב המעברים, למסוגלות הנשימה שלי, ולזמן שהייתי צריכה לשהות בכל אסאנה על מנת לדייק אותה ולמקסם אותה, ביחס למה שאני מסוגלת באותו יום. לא הייתי לבד ממש, כך שאם רציתי להבין משהו, המורה היה שם ללוות אותי, לתת לי נקודת מבט נוספת. התרגול הזה לוקח אותי קדימה בכל פעם, כך שאני נהנית גם מעצם קיומו בבוקר של אותו יום, ואני גם שמחה שהוא נותן לי אופק לתרגול הבא שלי.

כפי שאמרתי, יש משהו חזק בתרגול האישי…

כתבה: רותם מורדוך מצוות פראנה תל אביב

שיחה מהירה

צור קשר





  

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני