שלום לכולם!
קוראים לי דניאל, אני מתרגל ויניאסה יוגה כבר 5 חודשים.
אל היוגה הגעתי במקרה, כחלק מתהליך החיפוש העצמי שלי שהתחלתי לפני חצי שנה. התחלתי לשאול את עצמי לאן הגעתי בחיים והאם אני מרוצה מהמקום שאני נמצא בו. כחלק מהתהליך רציתי לשפר את הגמישות שלי, אבל לא הצלחתי לעשות את זה לבד. הייתי צריך מישהו שיכוון אותי.
המילה "יוגה" עברה לי בראש במקרה. קצת חקרתי וראיתי שאולי היא תוכל לעזור לי להגיע למטרה שלי. התחלתי לחפש מקומות לתרגל וכעבור כמה זמן הגעתי לפראנה.
אני זוכר את השיעור הראשון שלי. הגעתי באיחור והרבה תרגילים היו קשים לי. אבל בסוף השיעור הרגשתי שאני רוצה עוד ועשיתי מנוי. ככה התחילה הדרך שלי ביוגה.
התחלתי מתרגול של פעמיים בשבוע. אני זוכר איך שהצפתי את את עודד בשאלות, כמו "איזה שיעורים יכולים להתאים לי", "מתי אני יוכל לתרגל אשטנגה", "איזה שיעורים יותר קלים ואיזה לא" וכ'ו (מקווה שתסלח לי אם אתה קורה את זה). התחלתי מויניאסה ובהמשך עברתי לאיינגר. נהניתי משתי השיטות ולא האמנתי שאני מתרגל יוגה. אם מישהו לפני חצי שנה-שנה היה אומר לי "דניאל, יום אחד אתה תתרגל יוגה", לא הייתי מאמין לו. אני מתעסק בספורט כמעט כל החיים שלי, אבל אף פעם לא עשיתי ספורט מהסוג הזה.
בשיעור ויניאסה השני שלי התחלתי להיתקל בקשיים. קצב התרגול היה מהיר מדי בשבילי והיו תרגילים כאלה שלא הצלחתי אפילו לתאר לעצמי איך אפשר לעשות אותם. ראיתי שהמתרגלים האחרים מצליחים לעשות אותם ואני, למרות שעשיתי את המיטב, לא הצלחתי וזה מאוד תסכל אותי. אחרי השיעור ההוא החלטתי לקחת הפסקה מויניאסה והמשכתי לתרגל איינגר. אבל אחרי כמה שיעורים ראיתי שזה לא בדיוק מה שחיפשתי והמשכתי לנסות שיטות תרגול אחרות.
בחודשיים הראשונים תרגלתי איינגר, אשטנגה וויניאסה אצל 8 מורים. בתור אדם על הרצף האוטיסטי היה לי קשה כל פעם לבוא למורה אחר ולקבוצה חדשה. הרגשתי לא שייך מבחינה חברתית וזה הזכיר לי את תקופת התיכון שגם בה הרגשתי לבד. חשבתי לעצמי שהחבר'ה בטח כבר מכירים אחד את השני והמורה מכירה אותם, ואני צריך להכיר את כולם כל פעם מחדש. הרגשתי קשור לכל הקבוצות ולא קשור לאף קבוצה בו זמנית. חיכיתי בקוצר רוח לבחור את השיטה והמורה שיהיה לי חיבור עליהם ולפעמים בגלל החוסר ודאות לא האמנתי שזה יקרה.
באותה תקופה הלוז שלי איפשר לי לתרגל רק בשעות הערב. הרגשתי מצומצם מבחינת השיעורים ולשיעורים בשעות המאוחרות לא יכולתי ללכת, כי אני גר בחדרה ואני תלוי בתחבורה. זאת עוד סיבה למה היום אני גאה בזה שלא ויתרתי והלכתי אחרי המטרה שלי עד הסוף?
לאחר חודשיים של תרגול חשבתי ביני לבין עצמי איפה אני ביוגה, עם איזה מורים תרגלתי, לאיזה שיטות יוגה נחשפתי, איזה סגנון אני רוצה לתרגל ואצל מי. בחרתי בויניאסה. אהבתי בשיטה הזאת את המעבר החלק בין התנוחות, היא נותנת לי תחושה שאני שולט בגוף שלי כרצוני, כמו אומן שולט במכחול ומצייר את הציור שלו. מאז אני מתרגל ויניאסה בסטודיו, בבית ובכלל בכל מקום מקום אפשרי, כשיש לי מצב רוח? בשבילי יוגה זה ספורט שאני נהנה ממנו ומקום שמנתק אותי ממחשבות מטרידות.
בזמן החיפוש היו לי הרבה רגעים קשים עד כדי כך שחשבתי להפסיק לתרגל, כשלא הצלחתי לעשות את התרגילים בחלק מהשיעורים והמתרגלים האחרים כן (ככה זה היה נראה לי). חשבתי לעצמי: אולי יוגה זה לא בשבילי? לעוד כמה שיעורים אני צריך ללכת בשביל להחליט מה הכי מתאים לי? רציתי לדלג על תקופת החיפוש הזאת ולהגיע לרגע שהיא כבר מאחורי, ושאני כבר מצאתי את עצמי ביוגה. אבל ידעתי למה אני בא כל שבוע לסטודיו וזה נתן לי את הכוחות להמשיך הלאה ולא להרים ידיים. הרגשתי שאני יגיע בסוף למטרה שלי ואני שמח שהתחושה שלי הייתה נכונה.
יכול להיות שיקח לכם כמה זמן לבחור את השיטה ואת המורה המתאימים לכם. זה יכול לקחת חודש ויכול לקחת גם כמה חודשים. תתנסו בקצב שלכם ותקחו כמה זמן שאתם צריכים. לא חובה לנסות את כל הסגנונות בשביל להיות שלמים אם ההחלטה שלכם. אם לא ניסיתם הכל, זה לא בהכרך אומר שההחלטה שלכם מהירה מדי או לא נכונה.
אם יש תרגיל שאתם לא מצליחים לעשות ומתרגל אחר כן, מותר לכם להיות מתוסכלים. יש מקום לתחושה הזאת, במיוחד שעל הגוף שלנו שאי-אפשר להשפיע ישר (לא כמו בללמוד למבחן). הגוף צריך זמן להתרגל למאמץ והשרירים כדי להתגמש ולהתארך. אפילו עלולה להיוצר תחרותיות בינכם למתרגלים האחרים. כשקשה לכם, תזכרו למה בחרתם לתרגל יוגה ולמה אתם באים כל שבוע לסטודיו, זה יתן לכם יותר כוחות? אני מתמודד אם זה עד היום: אם יש בכיתה מתרגל יותר מנוסה ממני, אני אוטומאטית מסתכל עליו ובתוך תוכי רוצה לעשות את התרגילים טוב כמוהו. אותם מתרגלים מדרבנים אותי להמשיך להצליח אפילו בלי לדעת את זה? ותזכרו שגם המתרגלים הותיקים היו פעם חדשים.
אולי תהליך החיפוש שלכם לא יהיה פשוט. הוא מצריך ממכם סבלנות ואת היכולת לתת הזדמנות למורים ולשיטות תרגול שונות. אולי בהתחלה תחששו ותרגישו קצת לבד, אבל אם הזמן התחושה הזאת תעבור. לעט לעט תכירו את המורה ואת המתרגלים האחרים. גם היום אני לא מכיר את כל המתרגלים בקבוצות שלי. אני כל פעם מחליף עם החבר'ה כמה מילים ולפעמים יוצא לי להכיר מישהו חדש.
כשאתם מציבים לעצמכם מטרה, כבר עשיתם 50% מהעבודה. עכשיו אתם רק צריכים מישהו שיכוון אותכם. אולי תשאירו כוחות פיזים ונפשיים על המזרון, אבל בסוף זה ישתלם לכם!
בהצלחה!