פשוט לשבת.
המשפט הזה בתחילת תרגול אשר מבקש מהמתרגל לעשות דבר פשוט, לשבת, חופן בתוכו כל כך הרבה מורכבויות. אנחנו יושבים ופתאום כל המחשבות עפות עלינו, ואנחנו מנסים להפסיק לחשוב, הרי אנחנו רוצים פשוט לשבת. מתחילים להתמקד בנשימה, מנסים לעצור אותה כדי שלא תוכל להתגנב איזו מחשבה ויושבים. בהתחלה זה כל כך לא נוח, אח"כ אני מרגישה שהנה זה בדרך, הצלחתי לא לחשוב שנייה, כל הכבוד לי- מתי זה מסתיים…ורק בנגיעה בסוף אני לפעמים מרגישה שאני באמת פשוט יושבת, בלי לחשוב, בלי לדעת, בלי להתיישר ובעיקר בלי.
זוהי תחושה כל כך טובה, מעשה כל כך פשוט, סתמי, יום יומי שרבים מאיתנו לא עושים בכלל. לא מקדישים אפילו 10 דקות ביום להיות בשקט, לשבת, לא לעשות כלום, לא להכין רשימות בראש, פשוט להיות.
זה דבר נפלא. אני תוהה אם יכולתי לגלות אותו בגיל מוקדם, כיצד היו נראים חיי? אני מברכת שגיליתי אותו, אני מגלה שזה חלק בלתי נפרד מהתרגול שלי, חלק שאני כל כך אוהבת יותר מכל התהפכות. זה כל כך פשוט, נהדר, מחויך וכל כך קשה. למה זה ככה? איך קרה שפעולה כה פשוטה של לשבת בשקט, לנסות לא לחשוב, לנסות פשוט להיות הפכה להיות בחיים המודרניים שלנו למטלה, למשהו שצריך להקצות בשבילו זמן בין כל הדברים הכל כך חשובים שאנחנו עושים. אבל מי שפגש את המתנה הזאת, מי שהתאהב בישיבה, בפשטות שלה, בענווה שבדבר פגש לרגע קטן מאד שלווה. שלווה אמתית, שלווה חזקה שנותנת כוח להמשיך להתמודד עם כל מה שבא.
אני מאחלת לכולם שתהיה שנת 2014 עם הרבה רגעים כאלו, שבכל הטרוף, הבלתי צפוי, הטו דו ליסט הבלתי נגמר תפרגנו לכם את הדקות האלה.
נשיקות ומחכים לכם בפראנה
דנה, רותם, לירון, רינת, עודד, גילי מורן וכל מורי פראנה המקסימים.