מה ניתן לעשות על מנת לצלוח שעור אשטנגה יוגה בתחילת הדרך ביוגה?

התרגול הרצוי יתאפשר לא מתוך מאמץ, רצון או מוטיבציה עודפת להגיע לאן שהוא…ההכרה שכל מקום בו אנו נמצאים ברגע הזה הוא שלם בעבורנו כבר מרגיעה ומשקיטה בנו משהו בפנם.

כאמור, התרגול אמור להתקיים מתוך מקום של שקט וגם להביא לשקט…השקט הוא זה שמנחה אותנו גם ברובד הפיזי, גם בממד הנשימה וכמובן בתוך התודעה.

"יוגה היא השקטת תנודות התודעה" (פטאנג'לי ביוגה סוטרה). כאשר אנו מתכוננים לתרגול מתוך סכרון או איחוד של התנועה בגוף עם הנשימה שהיא נשימת אוג'אי שתומכת באותו מצב מדיטטיבי ושקט ביחד עם תודעה בנוכחות, כלומר המבט והקשב פנימה, אל הנשימה, אל הגוף והתחושות בגוף אזי התרגול הוא יוגה (יוגה=איחוד).

כאשר אנו מזהים על ידי אותה  התבוננות מאמץ בגוף שהוא סוג של אי שקט או תודעה שיצאה מתוך ריכוז והתמלאה במחשבות (רעש), עצם הזיהוי של הפרעות אלו מאפשר שחרור מהן. עצם זיהוי של נשימה שיצאה מתוך מקצב קבוע, שהתקצרה או הפכה לרדודה וחזרה אל האוג'אי, אל השקט ואז כבר משהו אחר קורה בתוכנו ובתרגול. האיכות של התרגול על רבדיו השונים מקבל מפנה, אז אנו מתחילים לתרגל יוגה ולא עושים "התעמלות".

כמובן שבתחילת הדרך ביוגה, הגוף עדיין לא רגיל ולא מכיר את התרגול, אך די מהר באמצעות אימון עקבי, רציף ולאורך זמן מרגישים בשינוי. יותר עצמה פנימית, יותר גמישות, רכות, שקט, יציבות, נינוחות ופחות ופחות מאמץ.

מה שיכול עוד לתמוך בתרגול אלו וריאציות פשוטות יותר של התנוחות. 

על באנדות קצת קשה לדבר בתחילת הדרך ביוגה, אך מומלץ לפחות לשים לב לאיסוף השרירים המייצבים, איסוף ריצפת האגן ואיסוף הבטן פנימה, קירוב הסנטר לכיוון בית החזה ועבודה מתוך עורף ארוך וגרון מעט אסוף. כל אלו מאד עוזרים בויסות מאמץ התרגול.

אפשרות נוספת היא לקחת מנוחה במהלך התרגול כאשר מרגישים צורך בכך. ניתן לנוח בתנוחת עובר, בעמידה (סאמה סיטי) וכן הלאה. יש לקחת בתוך המנוחה כמה נשימות עמוקות וארוכות ואז לשוב לתרגול.

בוינאסות שבין התנוחות תמיד ניתן להפוך וינאסה מלאה לחצי וינאסה, כלומר למעבר לישיבה או פשוט לשהות בנאווה אסאנה.

הכי חשוב לדעתי, שהתרגול יתרחש מתוך תודעה של שלם, בלי שיפוטיות כלפי עצמי ובלי השוואות עם זה שמתרגל לצידי, בשקט, בשביעות רצון, בהנאה ובחיוך ולא יותר מדי ברצינות…ואז להוציא את זה מגבולות המזרון אל תוך  חיים

מי ייתן, נמסטה ובהצלחה

__________________

כתבה: אוריתה חזן