"חצר פינתית קטנה. בתוכה גר עץ, פיל בחנות חרסינה. גדול ועמוק, מסוכך על הגינה בענפיו הפראיים. קובע הכול בגינה הזאת, כמה אור יהיה מלמעלה, כמה עלים יפלו מטה, מרעיד את האדמה, הרי הוא גדול מדי בחדר הגינה שלו, צפוף לו בין הגדרות והבית שמסביב, ושורשיו משתרגים ובולטים כמו ורידים בכף יד של אישה בת מאה. ואני יושבת על הקרקע, והאדמה אינה לכלוך, והנמלים אינם דגדוג, ואני מביטה בפליאה בשורשים העבים שרוחשים שם מתחת לאדמה, זוממים אולי לחדור מתחת לבניין, לפרוץ דרך הגדרות, ותכף הם יהיו נחשים עם עיניים ולשון אבל רצון טוב, אולי אוכל לרכב על אחד מהם, לראות ארצות חדשות.
להיות נוכחת. להיות נוכח.
לעצור את הרשימה-של-המטלות-הציוויים-הביקורת-העצמית-התפקידים-והחובות-הגירויים-העזים-הכסף-העבודה-הכליםבכיור-האהבה-העצמית-השנאה-העצמית-האהבה-לאחרים-למשפחה-למדינה-לפקקים-השנאה-לפקקים-לאהובים-לשנאה-בעצמה.
להיות חזרה בחצר של סבתא שלי, לאפשר לרגע להביא איתו את מה שהוא מבשר. להעז לא להיות עסוקה. להעז להיות, סתם, נוכחת. לתת לגלי הבכי האדירים לפרוץ מתוכי, בלי להאמין לכל הסיפורים מסביב, רק לעצב, לפחד, לתת להם להיות, לא לארוז אותם, לא לקטרג אותם, לא לקטלג אותם, לא להפוך אותם למשהו שהם לא. לתת לבוץ להיות בוץ, לאפר להיות אפר, להעז לאהוב בלי לפחד להינטש, בלי לארגן את האכזבה הצפויה. לשבת בין השורשים, לאפשר לנמלים לזחול עלי, לאדמה, להסתכל למעלה על עלה אחד מתוך מליון ולראות אותו נע ברוח, תנודות זעירות, בקצב הנשימה שלי.
זו ההגדרה הרשמית של מיינדפולנס — תשומת לב, מכוונת, לכל מה שקורה (מה שאנחנו חווים ומה שאנחנו חשים), ברגע הזה, מרגע לרגע, בפתיחות ובקבלה.
וזה מה שזה אומר בשבילי"
אביגיל
למדתי יוגה, קינזיולוגיה, יוגה תרפיה לשיקום מערכת היציבה, ומדיטציה בדגש על הפחתת חרדה. את אלה אני משלבת בשיעור הזה.
כל האימון כולו הוא אימון בנוכחות. תשומת לב רכה למתרחש בהווה. כמו שהוא כרגע. בגוף גמיש או לא גמיש, בעייפות או רעננות, בהריון, בשמחה בלב או בלב כבד. קבלת ההווה תוך כדי תנועה ותוך כדי ישיבה שקטה. ללא שיפוטיות וללא אמביציה. תרגול ב״להיות״ יותר מאשר ״בלעשות״.
