8:00-21:00
ימי פעילות א’-ה’ בימי ו’: 8:00-15:00
סניף: תל אביב, שדרות בן גוריון 79 סניף: גבעתיים, ויצמן 19 (קומה 3)

סיפור של בוקר

השעה 05:42 בבוקר ואני ערה כבר מ 03:17 כי אני לא מצליחה לישון. אחרי שהתפללתי בבוקר את תפילותיי באתי למחשב, וקצת עיינתי בפייס ןאז ראיתי את הכתבה על היוגה. החלטתי לכתוב את הסיפור שלי וזה בדיוק בזמן הנכון …

הסיפור אמיתי. מבקשת לא לפרסם את שמי.

היה לי חבר שמאוד אהבנו. החלטנו להתחתן. הזמנו הכל: אולם, צלם, מגנטים, ואני הלכתי והזמנתי ספרית, איפור, שמלת כלה- הלכתי עם אחיות שלי ובמשך יום שלם הסתובבנו בתל אביב עד שמצאתי שמלה. בשרתי את הבשורה לחברה טובה והייתי בטוחה שכולם שמחים בשמחתי. את השמלה הזמנתי ביום שלישי בשבוע. ביום שישי אני ובן זוגי הלכנו לסטנדאפ שהזמינה אותנו אותה חברה. אני לא יודעת איך להסביר אבל למרות שהיא הייתה חברה טובה הרגשתי שהיא מקנאת והרגשתי אנרגיות לא טובות ממנה (למרות שהיא חייכה איחלה מזל טוב וכו'). למחרת הבחור ביטל את החתונה, השאיר אותי בוכה , עצובה עם דמעות שלא עוברות ימים שלמים. אחרי שבוע הוא התחרט הביא זר ענק , ביקש סליחה ואני שהכל היה טרי אצלי, ועוד לא סידרת יאת המחשבות, הסכמתי לחזור אליו. ההורים שלי התנגדו בתוקף. הם טענו שהוא לא באמת אוהב ואהב אותי ושרצה רק לנצל אותי. ככה יצאנו בסתר במשך 9 חודשים נוספים. במהלך הזמן הוא סיפר לי שהחברה הטובה שלי ניסתה להתחיל איתו. אני גם הרגשתי שהיא יותר מידי מחטטת לי בפייסבוק , הוצאתי אותה מרשימת החברים ובכלל ניתקתי המון חברים כי התברר שכולם עכשיו יודעים שהייתי קרובה מאוד להתחתן והוא 'זרק' אותי בסוף. אני גם בת 37, לא ילדה קטנה, כך שההשפלה והאכזבה מכל החברים ובמיוחד מהחברה הטובה הייתה רבה.

המשכנו להיות ביחד, כל שישי שבת , כל יום טלפון האהבה פרחה ואני באמת אהבתי אותו בכל ליבי ונפשי. אבל תמיד הדהדו לי באוזן המילים שאמר לי אבא שלי: "הוא לא בשבילך.. הוא לא בחור טוב… אם הוא היה בחור טוב תאמיני לי שהייתי מדבר איתו ומסדר את העניינים".. ודבריה של אמא שלי: " קרה לך נס גדול… אלוהים אוהב אותך.. אם היית נשארת איתו היית מתרוששת הוא היה משאיר אותך בלי בית ובלי כלום…תגידי תודה לאלוהים, עדיף להיות רווקה מאשר לחיות עם בחור שקרן"…. וככה במשך 9 חודשים אני מנהלת איתו קשר אהבה, כשאני חצויה ולא מבינה למה ההורים שלי כל כך מתנגדים, ומצד שני אני אומרת ההורים תמיד רוצים את טובתי אז מה הם רואים שאני לא רואה??? וכולם אמרו לי שהוא לא בשבילי, שאני אסבול.. אבל אני לא יכולה לשחרר, אולי כי 'מים גנובים ימתקו'…. וככה אני מרגישה שאני כל הזמן מתנדנדת, פעם אני נזכרת בדברי אבי ופעם בדברי אימי, ופעם עולה בי קולו של הרב דוד בצרי, אליו הלכתי לקבל ברכה כשהייתי בת 23, והעצה היחידה שהוא אמר לי: " עלייך להקשיב לקול ההורים- הם תמיד רוצים את טובתך"… ואני בחורה טובה, תמימה, לא פרועה … וכך לפף הזמן, אני כבר בת 38, לא מצליחים להיכנס להריון, עם הזמן אני מתחילה לראות את מה שלא רציתי לראות וכנראה שהורי צדקו.. אבל עדיין קשה לי לשחרר אני חושבת: אני אהיה לבד? בגיל 38? בלי אף אחד לידי? אמות בודדה?? וכמו בכל יום שאני מתפללת ביקשתי מאלוהים שיעזור לי ויראה לי את הדרך הנכונה. התחלתי ללכת לשיעורי יוגה. יום יום שהיה שיעור הלכתי. 4 פעמים בשבוע, כל שיעור שעה וחצי. 4 פעמים בשבוע שאני מתחברת לשקט שלי, לאמת שלי, לגוף שלי ולקולות שכנראה לא רציתי לשמוע. וכל פעם המדריכה אומרת : תשחררו, זה לא להיות מתוחים, לא טוב להשאיר דברים, תלמדו לשחרר… וככה חוזרת על זה כל שיעור , " תפתחו את הידיים, תלמדו לקבל.. תשחררו"… ואני ממש שיפרתי את הגמישות , שמחת חיים קצת מתחילה לחזור אלי, והמילים של המדריכה" תלמדו לשחרר… אל תבזבזו אנרגיה במקומות שאין טעם" וככה הרגשתי שאלוהים שלח אותי אל היוגה כדי לקבל תשובות, הכוונה ואולי חיזוק למה שהייתי צריכה לעשות מזמן… בחור שמבטל חתונה חודשיים לפני – זה לא בחור שאוהב …. ואני מתחילה לשחזר וחושבת- אולי הוא באמת לא אהב אותי? ועכשיו אנחנו בהפסקה, ביוזמתו שאני בטוחה שתביא לפרידה ופרידה סופית. אני כבר בת 38.5.. מחשבות על ילדים? אבהה חדשה? מישהו שבאמת יאהב אותי בכל ליבו ונזכה להקים בית ? ולמה לא הקשבתי להורים שלי מהתחלה?.?? אני ממשיכה ללכת לשיעורי היוגה, מקבלת לפעמים תשובות דרך התרגילים והדברים שהמדריכה אומרת. כמובן אני לא מספרת לאף אחד את הסיפור האישי והכואב שלי, אבל אני יכולה להגיד שהיוגה נותנת לי קצת שקט ואור בחושך הזה שאני נמצאת בו עכשיו. עכשיו שהגוף שלי רגוע והראש ריק ממחשבות לפחות בשעה וחצי של השיעור, 4 -5 פעמים שבוע…. אני יכולה להתחיל לחשוב..

 

שיחה מהירה

צור קשר





  

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני