אני רוצה להקדיש את המכתב הזה לדנה ששון.

השבוע הוא שבוע העבודה האחרון של דנה בפראנה לפני חופשה לקראת הלידה הקרובה של בתה.
זו הזדמנות להגיד תודה לאישה מיוחדת שאוהבת יוגה בכל ליבה. שמתרגלת יוגה גם בחיי היום יום ולא רק על המזרון.
רובכם מכירים אותה, מנהלת סניף גבעתיים, זו עם החיוך הענק שמקבלת אתכם, זו ששינתה להרבה מכם את החיים, שהתקשרה שלא הגעתם, שעזרה לרבים מכם לסלול את המסלול בבטחה בעולם היוגה.
זו שהצילה כך כך הרבה מתרגלים שהתייאשו כי לא מצאו את הזמן והיא הזכירה להם את הסיבה הראשונית שלשמה הם הגיעו לפראנה.
זו שבסבלנות רבה הקשיבה לצליל המתנגן של הסטודיו ושינתה והגדילה והעצימה את המקום.
מקום ליוגה הוא מקום בו אנשים מחפשים לעצור, לנשום, להתנתק ולו לשעה וחצי ממרוץ החיים האינטנסיבי.
השינוי צריך להיות מפנים. רק מי שמתרגל יוגה ויודע כיצד התרגול השפיע על חייו יכול להעביר את החוויה לאנשים אחרים, יכול לרצות בכל מאודו שאחרים יתרגלו כדי שגם להם ייטב, שהם גם יוכלו לפתח עוגן בחיים הבנוי מנשימה, מתנועה, ממדיטציה.
אני מאמינה בכל ליבי שמקום בנוי מהאנשים שעובדים בו.
הדברים הקטנים הם שהופכים את המקום לבית לכל כך הרבה מתרגלי יוגה, עוגיות בקבלה, נרות, קטורת, כיבודים, ובעיקר חיוך אמיתי על השפתיים ושמחה אמיתית על כך שהגעתם לתרגל. להבין שזה לא מובן מאליו ולהעריך את הבחירה שלכם לבוא אלינו.
תודה רבה, דנה שלנו, על הכל. על האמת בעבודה, המסירות, האיכפתיות, האהבה למתרגלים, למורים ולמקום.
אוהבים אותך מלא ומחכים לדנה הקטנה שלך, חמסה טפו טפו
לירון, לירן, דקלה, רותם, עודד, נועם ומורן