אי שם בשנת 2001 ישבתי ברישיקש הודו ונדרתי בקול רם שבקומבהמלה שתתרחש בהרידוור הסמוכה בשנת 2010 אני אהיה נוכח אך האמת היא שגם אני הופתעתי שהנדר הזה התממש…קומבהמלה 2010 רשמים אישיים-יונתן גרוסמן

מהי הקומבהמלה?

בקיצור נמרץ מתואר סיפור מיתולוגי של מאבק בין האלים לבין השדים, כשבסופו נמלט אחד האלים עם כד מלא בנקטר נשגב. הוא נמלט במשך 12 שנות בני אנוש ושמר על הכד או הפיל טיפה ממנו (תלוי לאיזו גרסה מאמינים) ב-12 מקומות שונים כאשר רק 4 מתוכם נמצאים ע"פ כדוה"א. בכל אחד מארבעת המקומות הללו חוגגים פעם כ-12 שנה את הקומבהמלה, כך שבעצם כל 3 שנים מתקיים הארוע בעיר אחת מהארבע. האמונה היא שטבילה בנהר קדוש בזמן אחד מזמני הטבילה המיוחדים מבטיחה גדולות ונצורות עד כדי שחרור ממעגל הקרמה. ההערכות הן שבזמן חודשי הקומבהמלה זורמים לעיר בין 50-70 מיליון איש שלא לדבר על אלפי גורואים, סדוהים, בבות, סוואמים, רישים, פקירים ושאר ירקות.

[hr]

אני הייתי נוכח בזמן חג השיווהרטרי שבו התרחשה הטבילה הראשית הראשונה. קשה לתאר את עוצמת החוויה. הייתי נוכח בהרידוור החל מהיום שלפני הטבילה ושוטטתי בסמטאות הצפופות, נושם את אוירת החג. בעומקו של הלילה מצאתי את עצמי במאהלים של "הנאגה בבות" אשר יהיו האטרקציה המרכזית במצעד שלמחרת. בקור של 4 מעלות יושבים הנאגה בבות ערומים או עם כיסוי חלציים בלבד, נינוחים למדי. כשחקרתי הם קראו לעצמם "טאפשינים" מלשון "טאפש"-האספקט באימון השם דגש על ליבוי החום הפנימי.הם יצרו לעצמם איזשהו חום פנימי מוגבר ומתמשך בעזרת טכניקות של ריכוז ונשימה וכך כל הלילה לא התכסו ולא ישנו (וגם לא איפשרו לי לישון…).בנוסף אין צורך להזכיר את עשרות הצ'ילומים שהם עישנו תוך כדי. בבוקר אותם בבות ערומים (5000 במספר) ירוצו ריצת אמוק בסמטאות הרידוור אוחזים בקלשונים וחרבות ויובילו את מצעד הקדושים לטבילה בנהר הגנגאס.

החל מ-3 לפנות בוקר (לפני ואחרי מצעד הסדוהים) זרם לגת הטבילה – "הרי קי פרי", נהר אנושי עצום ואינסופי של הודים מן הישוב. הם הגיעו ברכבות מיוחדות, באוטובוסים עמוסים בצורה לא סבירה ובעיקר- לאחר הליכה של ק"מ רבים היות שכל הכבישים מסביב היו סגורים. באמת שקשה להבין את הנפח האנושי שזרם בעיר מבלי להיות שם. היה נדמה שאף אחד לא עומד אלא כולם זורמים כמו נהר כי ברגע שיעצרו יווצר עומס בלתי נסבל.

[hr]

לנו כמערביים יש רתיעה מובנת מצפיפות ועומס אך בתוך הברדק האינסופי הזה הבטתי בפניהם של אותם אנשים והם שיקפו אושר עצום. מצאתי נקודת תצפית ובהיתי שעות בהתרחשות הזאת. ניתן כמובן לזהות את הסיאוב, השחיתות, הניצול של הממסד הדתי שאחראי לטקס בקנה מידה כזה, הניסיון ליצור רווח כספי המנצל את הרגש הדתי של אותו אדם פשוט. אני בחרתי להתמקד במשהו אחר. היה נדמה שברמה הפיזית אך בעיקר האנרגטית, האינדיבידואל נעלם. ההבנה האישית של כל אדם שנכח שם היתה שהוא עושה כרגע מעשה נשגב, מעשה שמכוון לאלוהות. חוליה נוספת בשרשת אינסופית שהולכת אלפי שנה אחורה וממקמת אותו בתוך הרצף הזה. הופכת גם אותו לאלוהי, לחלק ממכלול אלוהי. לחלק מרקמה אנושית אחת. בתוך חוויה כזאת עצמתית -לצפיפות, לברדק, לעומס, לעייפות אין שום משמעות. אולי אפילו להיפך, הצפיפות מסייעת להמיס את חומות האינדיבידואל הנוקשות שאנו יוצרים לעצמנו ומאפשרת להמון של אנשים להפוך לנהר אחיד של אנושות.

[hr]

סרי אורובינדו (הוגה דעות פילוסוף ויוגי הודי) כתב על כך שכאשר אדם מכוון עצמו לנשגב, לאלוהי, ומקדיש כל פעולה לאותו כוח עליון וכאשר הוא מזהה שכל חיה וצמח מחזיקים ניצוץ שהוא חלק מאותו מכלול אלוהי, הרי הוא הופך להיות אחד עם האלוהי. האלוהות הזאת היא אחד,היא מכילה בתוכה את ההוויה כולה. החיבור העוצמתי הזה של מיליוני ניצוצות האלוהות ( שאין שום צורך לתת לה שם ספציפי) במקום אחד, בכוונה אחת, יצר תחושה תודעתית סמיכה, רחבה, אחידה.איזשהו טשטוש גבולות בין מה שהוא אני ומה שהוא הכל.כל אדם שהיה נוכח שם הוכוון לאותו תדר של התקדשות. בחיבור מיליוני התדרים האישיים, מכונסים יחדיו, כמהים לנשגב, נוצר איזשהו רטט אנרגטי תודעתי שהיה מורגש בעוצמה ברגע שהייתי מספיק שקט בשביל להקשיב ,לחוש. כך כחוויה, כתחושה, כהבנה גם אם זמנית, מצאתי אחד-אחדות-יוגה, מבזמן שבהיתי בנהר אנושי עצום, כשהייתי מספיק ריק בשביל להתמלא מן האינסוף.כשאני פורס את המזרון גם אני חלק משרשרת אינסופית ועתיקה.גם אני מכוון אל הנשגב. גם אני מנסה ליצור תדר אחיד שקט ועוצמתי, בגוף רפוי רחב ונושם. גם אני מחפש לחוות יוגה.

מאת יונתן גרוסמן