מחשבות על היוגה…
חשבו לרגע על המושג 'התעמלות'…מהי התעמלות? מדוע יוגה אינה נחשבת כהתעמלות ואף נראה כי מורי יוגה אינם שלמים עם הגדרת היוגה כסוג של ספורט.
הטא יוגה מאמנת אמנם את הגוף אך ההתעמלות היא יותר תוצר לווי מאשר המטרה עצמה.
בתקופת היוגה הקלאסית (פטנג'לי) הדגש על תנוחות הגוף נחשב זניח ביחס לתרגול העמוק והרציני של היוגה. מטרת היוגה השקטת תנודות התודעה (יוגה סוטרה 1,2) למידה והבנה של כוח התודעה.
היוגה חושפת בפנינו את הדרכים בהם המודעות מתקשרת עם הרגש ואת ההשפעה ההדדית העצומה שיש למודעות על הגוף והנפש.
כיצד תרגול האסאנות מכיל בתוכו זרעי לימוד חשובים ומהותיים כל כך של מודעותנו?
צופה מן הצד רואה סט חינני של תנועות הדורשות קואורדינציה, שיווי משקל, גמישות וסיבולת, כמו ריקוד. אך למעשה היוגי מעורב כולו בכל אסאנה, מטרתו היא למקם את הגוף לא רק הפיזי אלא גם הנפשי ונשמתי בצורה האופטימאלית ביותר.
ב.ק.ס איינגר אומר כי אסאנה (תנוחת היוגה) הינה אומנות מיקום הגוף מבחינה פיזית נפשית ורוחנית.
לאסאנה יש שני היבטים- יציבה ורגיעה. היציבה היא הפעולה, איסוף הגוף על פי האסאנה, והרגיעה משמעותה מודעות ושיקוף התנוחה. באסאנה אנו בעצם בודקים שאכן כל האיברים במקום בכדאי להגיע למקסימום רגיעה פיזית, והתודעה תוכל לחוות שלווה ורוגע בתוך התנוחה…
התנוחה היא שינוי מחשבתי. האיברים השונים וחלקי הגוף מוצבים במקומם בסדר הנכון וגוף חווה שלווה ורוגע של העצמות, המפרקים, השרירים והתאים.
הרגיעה והשיקוף של אילו חלקים עובדים בגופנו ואיזה חלקים מונעים בנפשנו, בעצם מעניקים אימון לתודעה. אנו לומדים לשלוט בתודעה ולהניע אותה בין חלקי גופנו כרצוננו.
זוהי למעשה רגישות- כשאותה עדינות ותשומת לב מוענקים באופן שווה לגוף נפש ונשמה, אנו שרויים בהתבוננות מדיטטיבית שהיא האסאנה במלואה.
היוגי מעוניין ללמוד כיצד מודעות נעה וממה היא מושפעת ופחות שואף לשלוט עליה, ככל שאדם מרוכז ונוכח יותר בעשייתו כך פוחת הצורך להפריז יתר על המידה. פעולה שנעשית במודעות היא פעולה הרבה יותר נקייה וטהורה, היא אינה מעורפלת ומבולבלת ומשאירה פחות "שריטות" בנפש ובתודעה.
תרגול יוגה יומיומי פועל בשני מישורים, הפיזי והרוחני- בכדי שיתקיים תרגול כזה עלינו לפנות זמן שיוקדש לנו ולפנימיותינו, לרגע לאפשר לעצמנו לעצור, לקחת אוויר ולהירגע מהעולם התזזיתי המעמיס על חושינו.
הקפיצות במודעות נגרמות מ"רעשים" פנימיים וחיצוניים, אנו כל הזמן מגיבים אל גירויים סביבתיים, היוגי נכנס למעין מעבדה של גוף/נפש, והכלים בהם הוא משתמש הם החזרה, הסבלנות וההתבוננות.
פעולת החזרה היומיומית על תנוחת הכלב לדוגמה, מוכיחה חד משמעית כיצד החוויה משתנה כל הזמן באופן טבעי- וניכר האופן בו התחושה משתנה ומושפעת מעייפות, מחשבות, מצב רוח, נשימה….
התמדה וחזרה הם כלים העוזרים לנו ללמוד לחדד ולשכלל את חושינו על ידי עשית דבר פעם אחר פעם, החזרה מנטרלת חשיבה מיותרת ומשאירה את החוויה במרכז, ההתמדה מתעלמת באיזשהו אופן מהרעיונות והחשקים המידיים שלנו ומתרכזת בתרגול יומיומי פשוט.
הסבלנות היא כלי אחר וייחודי, היא מרמזת על המתנה אך מונח טוב יותר יהיה הקשבה. הסבלנות היא ההמתנה עם החושים פתוחים לגלות ולחשוף את המשמעות הנסתרת.
משמעות נסתרת היא עיקרון הגלום ביוגה, משמעות זו לא ניתן ללמוד על ידי ביקורת אינטלקטואלית, ההמתנה והאזנה מאפשרת לנו עם הזמן לרוקן עצמנו מהשכל הבוחן וללמוד ולקבל דברים חדשים. כשהרצון לדעת בוער בנו אנו מתמלאים בו והרצון הזה דוחק למעשה את הפתיחות לידע ולמשמעות חדשה בחיינו, הסבלנות מעניקה מרחב למידע לחלחל.
ההתבוננות חשובה גם היא בכל שיטות היוגה, זוהי אומנות העדות לחוויה וההכרה בה.
ההתבוננות בעשיה שלנו וצפייה בתגובותינו הפנימיות מחדדת ומנקה את מודעותינו ואת האופן בו אנו רואים וחווים את העולם. נוכחותנו בחוויה כמשקיפים מאפשרת לנו לבחון את מחשבותינו ורגשותינו ולהבין טוב יותר מהיכן הן נובעות ומדוע הן מגיעות.
המטרה בהתבוננות היא לראות ולא לעשות מניפולציות או לדכא את תגובותינו כי הדבר עלול להוביל להדחקה, עצם ההתבוננות וראיית הדברים מנקודת מבט גבוהה יותר מאפשרת לנו עם הזמן להבין מה מפעיל ומעורר אותנו, ומרחיבה את המודעות ואת ההבנה מעין נובע חוסר השקט שלעיתים משתלט, ומאפשרת לנו להיות האדונים לעצמנו.
ההתבוננות עוזרת להגיע אל ההבנה שמודעותנו מתרוצצת אך אנו לא חייבים להיות פסיביים אל מול הרעשים, אנו מסוגלים להסב את תשומת ליבנו ולרתום את המודעות לשאיפות שלנו.
היוגי שואף להיות אחד, מודע ואדון לכל חלקיו. בעזרת התרגול והחזרה אנו בעצם לומדים להכיר את כל אלפי הקולות ו"מודעויות" שבנו ומאחדים אותם בתנועת תודעה אחת אותה אנו מניעים כרצוננו.
היוגה היא אומנות שבירת ההרגלים הנוצרים בעולמנו העמוס המכביד פעמים רבות על חושינו ורגשותינו העדינים, התרגול יוצר עבורנו מרחב לפגוש את עצמנו ולמצוא את השקט הפנימי שלנו.
כתבה: טל גלעד מצוות פראנה גבעתיים
