התמתחות של בוקר/ מיטל עובד

את קמה בבוקר, מתמתחת – במקרה הטוב.

מעירה את הילדים (או שהם אותך), מכינה אותם לגן, לביה"ס, יוצאת לעבוד, חוזרת, מטפחת את הבית, עושה כביסות, כלים, משקיעה בלהראות טוב, בלהתעדכן, מטפחת זוגיות, משפחה, מחזירה את הילדים, לוקחת לחוגים, מכינה ארוחה, משכיבה לישון, מכינה את מה שצריך ליום למחרת…  באנגלית קוראים לזה  to stretch yourself. "למתוח את עצמך". להתאמץ.

אולי לא בכדי לא מצאתי תרגום מדויק לזה בשפה העברית.

אם נתייחס רגע אל הגוף, מתיחות זה טוב, נכון? זה מאריך, זה מנשים, מחדיר חמצן לתאים, מייצר תנועה, מביא אותנו למיצוי היכולת ולסיפוק אדיר. תחשבו מה מתיחה פשוטה של בוקר עושה לכן. אבל מה קורה עם מתחנו יותר מדי? משהו נקרע. רצועה, גיד, סיב של שריר.

מתישהו, לפני עשר שנים בערך, נקרע לי איזה חלק בשריר האחורי של הירך בסמוך לישבן. Yoga butt קוראים לזה בעגה של היוגה. פציעה מוכרת, אבל זה לא מנחם. שלוש שנים תרגלתי כפיפות קדימה רק עד חצי הדרך ובברכיים כפופות. אפשר לומר שהיה לי לא מגניב, שיעור חזק בתסכול… מאז הגוף שלי כנראה למד שהדרך לתקשר אתי ולהשיג את תשומת ליבי היא באמצעות הדרך המבאסת של כאב. אבל אתם יודעים מה? זה עובד. למדתי שעם כאב אני לא מתעסקת, בטח שלא מתעלמת, ומיד מגיבה באיזשהו שינוי בהתנהלות שלי – עם הגוף ובחיים בכלל. למדתי ש to stretch myself  יותר מדי יכול להיות לפעמים לא טוב, וכן, גם ממש להזיק לי.

חיי היומיום שלנו כנשים הם מארג סבוך של משימות ומטלות, משופע בסתירות אנרגטיות. עבודה מול משפחה, קריירה מול ילדים, וניסיון לממש את כל זה על הצד הטוב ביותר. אני כותבת ומיד קופצת לי לראש הנומנאסאנה כתנוחה הפיזית שמייצגת את המצב המנטלי הזה בצורה הטובה ביותר. ואגב, הנומן הייתה התנוחה האהובה עלי, אבל אחרי שקרעתי את השריר לא יכולתי לתרגל אותה יותר.

בסופו של דבר התרגול שלנו הוא מראה לחיים שלנו. אנחנו מנסות להיות הכי טובות גם בתרגול, מבקשות מהגוף מעל ומעבר ומנציחות את הלופ הזה יותר ויותר.

היום אני אומרת; לא עוד. לא, אני לא חייבת to stretch myself  בכל תרגול, כי לפעמים הגוף והנשמה רוצים פשוט לנוח, פשוט להיות. בדיוק כמו שלפעמים אין לי כוח לקום לעבודה, ויש ימים שאין לי חשק לטפל בקטנים, ויש ימים שממש לא מתחשק לי לטפח את הזוגיות. יש ימים שאני פשוט רוצה לטפח את הנשמה שלי. את הבפנים שלי, ולא רוצה להיות שאפתנית או משימתית או השגית. אני מבינה היום שהתרגול שלנו, כמו הימים שלנו, הוא משתנה ומתמחזר. יש ימים של כוח ושל מיצוי, ויש ימים של שקט והתכנסות. ואין קבוע כמו השינוי.

אולי ההיבט היחידי שבו באמת צריך to stretch yourself הוא ההיבט של האגו. ללמוד על ויתור והתמסרות, ומאותו מקום לתרגל את היוגה, וגם את החיים עצמם.

**************************************************

כתבה מיטל עובד, מורה לויניאסה יוגה ויוגה נשית בפראנה יוגה תל אביב.

 


    שיחה מהירה

    צור קשר





        

      קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני