לפי המסורת היהודית ראש השנה הוא יום בריאת האדם הראשון, כלומר יום המלכת הבורא על האנושות.
לפיכך בחרתי להעביר תרגול ברוח הזאת…
אומרים שבלב כל אחד הוא נמצא אז אנהטה צ׳אקרה (צ׳אקראת הלב) עמדה אל מול עיני…
תרגול שכלל שלל פיתולים וכפיפות לאחור וכולו בהשראת האשטנגה יוגה ויניאסה.
התחלנו בשיחה במעגל. דיון בהבחנה בין מימד החומר ומימד הרוח… פרקריטי ופורושה לפי מסורת היוגה.
עולם החומר שמשתנה תדיר, חולף, מובחן, סופי, צורני, כבול לזמן מקום ונסיבתיות. הוא כולל את הגוף,נפש, מחשבות, רגשות, אגו, סיפור… כל מה שמזדהים איתו וחושבים אותו לאנחנו…
לעומתו עולם הרוח אינו משתנה, נצחי, לא מובחן, הוא אין סופי ומהותי. הוא מה שמעבר לכל מה שאנו מזדהים איתו כאני… הוא הנשמה.
הדגשנו את חשיבות ההבחנה בין המתבונן לבין מושאי ההתבוננות ושאלנו: מי אני?

אני נצחי בגוף חולף!

כשהחולף הזה מורכב משלושת מידות החומר, הגונות:
1.מידת הלהיטות – ראג׳אס – בריאה – ברהמה.
2. מידת הטובות – סאטווה – קיום – וישנו.
3. מידת הבערות – טאמס – כיליון – שיווה.
כך שכל דבר שכבול אל עולם החומר הינו ערבוב יחודי של שלושת הגונות ביחסים שונים ביניהם וברי שינוי תמידי:
חומר גשמי, אינטיליגנציה נפש, מחשבה, רגש, גוף, תנוחה, תרגול יום ,שנה וכן הלאה והלאה… כל אחד מאלה,נברא, מתקיים ומתכלה…
וזאת בניגוד לנצחי ולנשגב אשר מתעלה ומשוחרר משלוש המידות.

נשאלה השאלה: בתרגול, מה משתנה ומה אנו שואפים לשמר קבוע ויציב…
ואז ההבנה הייתה שהתנוחות משתנות תדיר. הגוף… הצורה.

והמשאלה:
-הנשימה שמובילה בתרגול (אוג׳אי) -יציבה ומתוך איכות של שקט (נשימה-נשמה).
-הסאמה סיטיהי שאפשר לזהות ולחוות בתוך כל המנחים המשתנים (עקרון ישורת הגוף).
-מבט (מתבונן)יציב ונוכח ברגע. אין רצון ואמביציה להגיע לאנשהו, אין שיפוטיות, לא התלהבות מעצמנו בהצלחה ולא אכזבה באי הצלחה… (ביטויים של האגו) רק מבט.
-חיבור אל היציבות שמחוצה לנו. אל האדמה. חיבור לבסיס שמאפשר לנו לחוות יציבות בגוף.

התנוחה בהתלכדות עם האין סוף (יוגה סוטרה; 2.47)

התלכדות=חיבור=איחוד=יוגה עם מימד הרוח הנצחי והבלתי משתנה,חיבור אל הלא מובחן, אל המהות והאמת שבתוכנו… אל העצמי ואל האלוהים שבליבנו…
נשחרר אט אט את ההזדהות עם הגוף, האסאנה, האגו, החומר… עולם המאיה, האשליה.
נתעורר ונתאורר לאמת שנמצאת שם תמיד עמוק עמוק בתוכנו…
שנה מוארת!