אני פורסת את המזרון, צריכה לתרגל, חייבת את זה לעצמי, תרגול שהוא שלי בלי אף אחד מסביב, רק אני. רוצה לזוז, להניע אבל משהו לא מסתדר לי. לא רגוע, לא קשוב. לא באמת בא לי עכשיו להתרכז בישורת, בתנוחות, לא מצליחה להיות שם. כל מה שאני רוצה זה לשבת. לעצום עיניים ולשבת. בלי מניפולציה לנשימה. פשוט לשבת. וזה מרגיש כל כך נכון. ובעודי עושה את זה אני לא מאמינה איך אני, בחורה היפראקטיבית לכל הדעות ובעיקר לדעתי… פשוט יושבת ומרגישה כמו באיגלו קטן שהוא רק שלי. הכל קורה מסביב וגם המחשבות, אני צריכה לחזור לזה, הוא אמר לי ועשה לי… משפצים, כמובן אני בתל אביב ולאט לאט בלי לשים לב הכל מתפוגג ונשארת רק אני. יושבת. אני מרגישה פיזית בפנים שמשהו מתרכך, מתרחב, משהו מתעמם במחשבה וזה מרגיש נכון. זו תחושה שקשה לי לתמלל, זה לא שקט ולא שלווה, זה משהו אחר עדין יותר, עניו.
מאחלת לכם חג שמח, שבכל ההמולה של המשפחה והארוחות יהיה לכם בראש האיגלו הקטן שלכם שמשאיר הכל פשוט ונותן פרספקטיבה נינוחה לדברים.
חג אביב שמח
