חודש ויפאסאנה, חודש של שתיקה, של הקשבה עמוקה.
ואתם שואלים כל כך הרבה איך היה, ואיך עונים על זה בכלל?

חודש של תרגול מארבע בבוקר עד עשר בלילה,

תרגול של מדיטציה, יוגה, ועוד מדיטציה.. ועוד… תרגול של התבוננות כל כך קרובה בלב בתודעה,

כשאנחנו מביטים לאורך זמן פנימה, עיקר מה שקורה זה שאי אפשר להתעלם יותר

ורואים בבירור

רואים בבירור את התודעה המשתנה, את המחשבות העקשניות, את הלב שכל רגע מתכווץ בלי התראה מוקדמת.

ראייה בהירה, היא ראייה משחררת.

כי, רואים גם, איך, כשאנחנו מסכימים להרפות, הכל נפתח, מתרחב מתרכך.

ויש יותר אוויר.

תרגול יוגה, מיינדפולנס, ויפאסאנה, כל המסורות האלו מאמנות אותנו במעברים.

באפשרות הכל כך חשובה הזאת לא לאחוז, ולא להדוף.

לוותר על המאבק.

להניח לדברים להיות.

ושם, במקום הזה, כשאנחנו מסכימים לוותר סופסוף על המלחמה,

אז יכול להתרחש שלום.

ובשלום הזה יש תחושות רווחה, שמחה, ונינוחות,

הלב יכול להתרכך, להיפתח, להתרחב למקומות שלא חשבנו שאפשר,

ואפשר במרחב הזה, סופסוף, לנוח.

לנוח עם הדברים כפי שהם, ורק להיות.

כל כך הרבה מכל זה חילחל לתוכי, המיס את ליבי וריכך את גופי, והפך כל רגע שם למתוק. מתוק מדבש. 

וזה כל מה שאני רוצה לתרגל. זה כל מה שאני רוצה ללמד. זו הדרך כולה. עד אינסוף.

“i live my life in widenning circles,
that reach out across the world.
I may not ever complete the last one,
but i give myself to it”
Rilke