למורה שלי ליוגה

אני נכנסת לסטודיו, שמה את המזרון שלי, מתיישבת ומחכה.  ואז את נכנסת.

אני מסתכלת עליך  וישר חושבת לי כמה פעמים את עושה יוגה בשבוע. בטח מלא.

אני לא מאמינה, את נראית כזאת ישרה וזקופה. כולם נראים מאד רציניים ורוחניים, יש אפילו כאלה שעוצמים עיניים. בחיים אני לא אעצום עיניים עם כל כך הרבה אנשים מסביב.

ואז השיעור מתחיל.

ואת מבקשת לעצום עיניים.

לנשום. לאט לאט נשימה טבעית ואז לעבור לאוג'אי. מה זה לעזעזל אוג'אי?! אני מתה. כואב לי  הגב, נראה שעבר כבר מלא זמן. אני מנסה לנשום ואומרת לעצמי, עזבי, זה בדיוק בשבילך, תרגעי, תנסי משהו חדש. מיכל אמרה שזה עושה לה טוב ואם היא מסוגלת לעשות יוגה אז גם אני יכולה.

אני רעבה.

מה, צריך לעמוד? איך כולם פה עושים הכל, מקווה שאף אחד לא מסתכל, למה בחרתי דווקא את החולצה הזאת…

ואז את באה. מתקנת אותי ברכות, עם חיוך על הפנים, נעים כזה, ממש לא שיפוטי.

ופתאום אני נרגעת לקצת ומנסה להפסיק לחשוב איך אני נראית. מנסה להקשיב, מבינה 50% ממה שאת אומרת, אולי קצת פחות…אבל  זה נשמע נחמד, רוחני כזה שזה ממש לא אני, אין מצב ואני רעבה.

טוב, נעבור את השיעור הזה.

ואז עוברים לשכב. פתאום נרגע. כל המערבולות. היה שיעור לא רע. מקווה  שאף אחד לא יפליץ בשקט  הזה.

נחמד היוגה הזאת. לא ממש בשבילי אבל נחמד. מרגיש טוב. כמה עולה מנוי? הם בטח מהמעצבנים  האלה. איזו הרגשה תענוג, שלווה. זה מתאים לי, השלווה הזאת, חייבת אותה לעצמי.

מדליקים את האורות, כולם נראים ממש אחרת, מעניין איך אני נראית.

המורה ניגשת אלי, שואלת איך היה לי. אני אומרת "טוב" ובמקביל חושבת אם גם בעלה עושה יוגה והם כזאת משפחת יוגית מאושרת…

מעניין אם אני אהיה טובה בזה…. ביוגה הזאת. טוב, נבוא לעוד שיעור. אמרו לי שאיינגר זה טוב לי. מה זה השמות האלו?! מה זה חשוב, דווקא ההיא מהקבלה היתה חמודה כזאת. אמיתית. מעניין כמה פעמים  היא עושה יוגה בשבוע, בטח מלא…