באה בבוקר , מדליקה נרות וקטורת, שמה לי מוזיקה נעימה לתחילת יום, מנקה מסביב, מסדרת, ממלאה את הקנקן של התה ומתחילה את היום. השקט הזה שיש לפני שכל המתרגלים מגיעים, עוד לפני שהמורה מגיע. מקום נקי שהוא רק שלנו. סטודיו ליוגה. מנסה לחשוב כמה אנשים עברו פה, כמה אנשים פרשו פה מזרן, כמה מורים לימדו פה. חתיכת היסטוריה, 11 שנים של תרגול. אז נכון, המקום לא מרשים, אין לנו נוף וגם לא מרפסת… אבל יש כל כך הרבה נשמה במקום, משהו מיסטי, לא ברור, שמי שמבין- מבין ומי שלא- בדר"כ מגלגל עיניים ואומר לי- זה מרתף….
אבל כל מה שאני רואה זה את רצפת העץ שאני מאוהבת בה, כל מה שאני מריחה זה את הריח המיוחד של המקום, יש בפראנה תל אביב משהו מכנס, אחר, ריחמי שמחזיר אותי לזיכרונות מתוקים ומאפשר לי להרגיש ולו במעט חזרה כמו בהודו, שהייתי מתרגלת שעות ולא שמה לב שעברו כבר שעתיים, שהייתי עושה מדיטציה מבלי להבין שזה מה שאני עושה, שהייתי שוכבת על ערסל בלי שום מחשבה, שום ציפייה, שום דחף או תשוקה. חוזרת לכמה רגעים למקום הזה וזה פשוט שווה הכל. כמו שתמיד אומרים, הייתי נותן הכל להיות שוב….אז אני שם שוב, בקטנה,במחשבה- כמה פעמים בשבוע. האם לא בזה הכל מדובר?!
מחכים לכם בהמון מסירות ואהבה בשני הסניפים שלנו
דנה, לירון, לירן, רותם, עודד ומורן