"כבר בוקר"? העיניים נוצצות וחיוך ענק פרוס על הפנים .השעה 06:30 בבוקר. ברור שעוד לא בוקר…. כעבור חמש דקות. בוקר.

לקום עם התרגשות שיא "איזה נוף יפה"… מדירה בתל אביב…

לרקוד ולשיר בקולי קולות. לצחוק ולהסתובב מיליון פעמים

השעה 07:15

לאכול מהעוגה שהכנו אתמול. חתיכה גדולה. לא קטנה.

לעשות הופעה. לטרוף את החיים, לאכול אותם!

לצאת החוצה. "אמא, תראי איזה פרח יפה!"

לרוץ כל הדרך אל הגן….ולעודד את הכלב שהוא יכול….

בבקרים כאלה שהבת שלי טורפת את החיים, כולה תום ואושר ואמת פשוטה אני מתגעגעת ליכולת הזאת.

לקום מבלי לחשוב מה אני צריכה לעשות, מה הייתי צריכה לעשות וכבר לא אעשה. כמה אני מאחרת, למי אני צריכה להתקשר ועוד אלף מחשבות שרצות במקביל.

להגיד בדיוק מה שאני חושבת, לא לפחד, לא לבחור מילים, לא מה שאמור להיות, צריך להיות.

מאחלת לכל אישה לחזור להרגיש ככה אפילו בוקר או שניים בשבוע ואם ביוגה עסקינן ועסקינני….אז לפחות אצלי, אחרי תרגול בוקר הכל נראה ומרגיש אחרת. פחות שיפוטי, יותר שקול, רגוע, טבעי.

תפרגנו לעצמכן בשעה אפילו שעה וחצי רחמנא ליצלן.

מכל הדברים שאני נהנית לעשות דווקא היוגה מעולם לא הייתה מלווה אצלי ברגשות אשם. מעולם לא הרגשתי שהייתי צריכה להיות עכשיו עם הילדה או לעבוד או לבשל או כל דבר אחר. תמיד הרגיש לי נכון וטוב שתרגלתי. אני יותר יעילה ומדויקת אחרי תרגול.

אם הייתי יכולה לבחור שוב. ברור שהייתי בוחרת להיוולד אישה. אין עלינו. על הדבש ועל העוקץ.

מורן