שנה של לימוד יוגה ב"פראנה" גבעתיים
החודש מלאה שנה ללימודי היוגה שלי (בעיקר איינגר אך גם ויג'ננה).
אנסה להעלות מחשבות ומילים אך לא להיגרר לאמירות מוגזמות מדי, לכן לא אומר אף פעם אחת שהיוגה שינתה לי את החיים. כמו כן לא אומר שאני מתרגלת יוגה. אני רק לומדת.
הגעתי לכאן לאחר שנתיים של התמודדות עם מחלה אוטואימונית, שעיקרה פעילות יתר של בלוטת התריס. לאחר שלא הצלחתי להתגבר עליה בעזרת תרופות, הוצע לי לקבל טיפול רדיואקטיבי שהורס את הבלוטה לתמיד. כי כמו שאמר לי הרופא, יותר קל לטפל בחוסר מאשר בעודף. הסכמתי ועשיתי זאת ומכאן התחילה מסכת של סיוט, חוסר הסתגלות לטיפול התחליפי והרגשה שהפכתי לזומבי הרואה את העולם ממרחק…
בסופו של דבר הרופא שייעץ לי התייאש ממני וביקש שלא אבוא יותר. ואז קיבלתי החלטה אחת: ללמוד יוגה כל יום לתקופה ארוכה, ובעזרת חברתי המופלאה והמקצועית לאה לשם, מנהלת מגמת התזונה ב"רידמן", גם לשנות את התזונה. וכך היה.
בתחילה ממש 'גררתי את עצמי' לסטודיו והתחלתי ללמוד. הרגשתי כה בלתי מאוזנת שלא הצלחתי אפילו לשכב באמצע המזרון. הדבר החשוב ביותרשנפתחתי אליו, הוא ההקשבה למורים. נכנסתי לתחום שלא ידעתי עליו דבר, ולכן פשוט ניסיתי ללמוד, הרבה מאוד גם על עצמי. לאחר תקופה של חודשיים, התחלתי להרגיש בתנוחות ההפוכות חום מתחת לצוואר, ואכן הבדיקות הראו שהבלוטה חזרה קצת לפעול. אז אני כן אומרת: תפקוד בלוטת התריס שלי עלה בשנה הזו מאפס לשישים ושבעה אחוז. ועל הדרך יצאתי גם מההגדרה של אוסטופורוזיס…
אני רוצה לומר תודה גדולה לכל אחד/ת מהמורים/ות הטובים/ות ומעוררי ההשראה שכאן, וכן לצוות.
מעולם – ויש לי קילומטראז' בעולם – לא למדתי משהו שמתגמל אותי בצורה כזו.
עד כה פחדתי לכתוב ולסכם, חששתי שפתאום הכל יתהפך. אבל התאריך בא ושנה זו שנה, והעזתי.
אני ממש מתאפקת לא להגיד שהיוגה שינתה לי את החיים.
אסנת אלון
