אין, אני לא מצליחה לפסק רגליים ולהגיע עם הידיים לרצפה. הגב שלי מתעקם ואני יודעת שהחזה צריך להישאר פתוח וכך גם הלב. ועדיין זה כל כך מתסכל וכמה שאני מנסה לשחרר, לנשום, יודעת שזה לא משנה, לא העיקר, עדיין, אני רואה את כל הבחורות שמשטחות על הרצפה וזרזיף של קנאה נכנס לי לתרגול. ואולי זו המתנה שלי, כך אני תמיד מתחברת בתודעה ל"ביגינרס מיינד", כך אני אף פעם לא שוכחת מה זה להתחיל לתרגל. החשש, הפחד ואפילו הבושה. אני פוגשת כל כך הרבה אנשים שמתים להגיע לתרגל, אבל לא נעים להם מאיך שהם יראו, כמה עקומים הם יהיו.
אז בהזדמנות זו אני שמחה לבשר לכולם שאצלנו יש לזה מקום, גם אני ככה ועוד הרבה כמוני. היוגה גורמת לי להתמודד עם מיליון קושיות, שאלות ובעצם כל תרגול וכל יום הופך להיות אחר. המכנה המשותף לכל הימים האלו הוא השקט, ההקשבה, האימון.
מאחלת לכם חודש אחרון של 2014 מלא בתרגול. הכנה לקראת נפלאות 2015
מחכים לכם בפראנות
רותם, עודד, טל, דקלה, קרן אור, לירן ומורן
