איך אפשר להימנע מפציעות באימון יוגה
התשובה היא פשוטה: להיזהר. הגוף הוא לא אביזר לשימור. הוא נועד כדי שנשתמש בו, כדי שנהנה ממנו. תנועה היא אחת החוויות הכי מענגות שיש. אם תזוזו מתוך הנאה קטנים הסיכויים שתפצעו את עצמכם. לעומת זאת אם תנועו בכוחנות, בלי הקשבה לגוף, ולאינסטינקטים שלכם זה עלול לכאוב..
אבל כדרכן של התשובות הפשוטות, גם זו היא בעצם מאוד מורכבת. כי מה זה להיזהר? ממה? מהמורה? מהתנוחה? מגנבים? ובכן עלינו להיזהר בעיקר מעצמנו. עבור כולנו אימון יוגה כרוך במידה רבה של כאב. חלק מכם נהנים מהכאב הזה, חלק סובלים ממנו אבל נהנים לסבול, או נהנים מתוצאותיו של הסבל. אבל זכרו כי מנגנון הכאב בגוף לא נמצא שם סתם. יש לו תפקיד והתפקיד שלו הוא בדיוק זה – להזהיר.
אם הרגל שלכם נפלה על תנור הספירלה כשנרדמתם על הספה בסלון, זה יכאב, והמטרה של הכאב היא להעיר אתכם ולהזהיר אתכם שתרחיקו את הרגל ולא תקבלו כוויה. אם יש לכם כאב פנימי, בטן או ראש או גרון, הכאב יאותת לכם לנוח או להיבדק כדי לשלול מחלה. על פי ההיגיון הזה כשיש כאב באימון יוגה צריך להפסיק את האימון, פן משהו רע יקרה. אבל העניינים קצת יותר מסובכים. כי באימון יוגה ישנו גם כאב אחר, כאב 'טוב', ולפעמים אפילו כאב נעים. כששריר נמתח או כשמופעל עליו הרבה עומס זה יכול לכאוב. זה עדיין כאב שנועד להזהיר אותנו כדי שלא נמתח או נעמיס בלי בקרה ונקרע את השריר ובכל זאת כשהכאב עדיין בטווחי כאב 'טוב' אפשר להמשיך ולמתוח, בזהירות, לא מעבר לקצה, כדי להשיג אפקט של אימון. למעשה כדי לעשות שינוי, לפתח גמישות או כוח אתם חייבים להיכנס לטווח הכאב. אם תישארו בחוץ, מחוץ לטווח הכאב, לא תפעילו את מנגנוני ההתחזקות וההתארכות של הגוף. אז איך תדעו מתי הכאב הוא טוב ומתי מסוכן? רק על ידי התנסות.
אין אף מורה, גם המוכשר והמנוסה ביותר שיכול לחוש את הכאב שלכם במקומכם. אין אף גוף אנושי שהוא זהה לגוף אחר, ואין אף התנסות באימון של אדם אחד שהיא זהה לאימון של אחר. המורה ניזון ממראה עיניים אבל לכם יש אינדיקציה יותר טובה – לכם יש כאב.
ובכל זאת אנסה לצייד אתכם בכמה 'טיפים':
א. אחד הערכים החשובים באימון יוגה הוא מה שנהוג לכנות "הקשבה לגוף". הקשבה זו כוללת כל מיני אלמנטים ומניבה כל מיני יתרונות שאחד מהם הוא הישמרות מפני פציעות. הכוונה היא להיות בתשומת לב מלאה בכל רגע ורגע באימון לתחושות שהתנועה מפיקה מהגוף. כל אותם שינויים קטנים שחלים בתוך ובין האיברים. כל המקומות האלה בתוך הגוף שבכלל לא ידענו שקיימים אצלנו ופתאום הם מתעוררים.
זה אתגר גדול "להקשיב לגוף". המוח שלנו רגיל לטוס הרבה יותר מהר מכל אימון יוגה, והוא לא מורגל להיות במצב של הקשבה חושית לאורך שעה וחצי. המוח שלנו רגיל למילים, למחשבות ולחישובים, והוא תמיד יברח לשם. תמיד נצא מריכוז. ואם לא די בהסחת הדעת המובנית במוח שלנו אנחנו נדרשים בכל אימון לתמרן בין ההנחיות (שלא לומר הדרישות) של המורה לבין היכולות שלנו. בין ההשוואה לאחרים לבין ההשוואה שלנו את עצמנו לעצמנו כמו שהיינו אתמול או כמו שהיינו לפני חמש שנים.
אבל מאוד כדאי לעשות מאמץ ולהתאמן בהקשבה לגוף. גם אם הגעתם לאימון לגמרי מוטרדים, גם אם המורה מעצבנת אתכם או המתרגלת מולכם מבלבלת אתכם תמשיכו לנסות ולהיות קשובים פנימה. כל דקה שתצליחו היא ניצחון. תשומת הלבב פנימה תעזור לכם להבחין בין כאב 'טוב' לכאב לא טוב, תשמור עליכם מפני פציעות ומעבר לכך גם תעניק לכם את אחד המפתחות המרכזיים לשער הכניסה אל מצב יוגי.
ב. תרגלו לאט. אל תמהרו ובמיוחד לא אם אתם מרגישים את עצמכם חלשים מדי לאימון שנקלעתם אליו. האיטיות מאפשרת לכם שליטה על התנועה ונותנת הזדמנות לבחור אם לעבוד קשה יותר או פחות בכל רגע נתון.
ג. אין צורך לעשות חימום, או הכנה מיוחדת. מורה אחראי יוביל אתכם בהדרגה בתוך השיעור ולא ידרוש מכם מאמץ לא מידתי. אבל אל תעבירו את כל האחריות אל המורה כי כפי שנאמר רק אתם יודעים איך אתם מרגישים בתוך הגוף, רק אתם יודעים אם המאמץ באמת מתאים לכם
ד. אל תסבלו. אם אתם מוצאים את עצמכם שונאים את עצמכם בזמן האימון, חשים חלשים או בלתי גמישים או בלתי יכולים; אם אתם מתחילים לחשוב "זה לא בשבילי" סימן שאתם לא מקשיבים לגוף. אתם כנראה עובדים קשה מדי, נכנעים ללחץ פנימי או חיצוני ועסוקים בגיבוש עמדה שלילית על עצמכם במקום להתאמן.
ה. תעיזו. אל תפחדו. הגוף הוא לא אביזר לשימור. הוא נועד כדי שנשתמש בו, כדי שנהנה ממנו. תנועה היא אחת החוויות הכי מענגות שיש. אם תזוזו מתוך הנאה קטנים הסיכויים שתפצעו את עצמכם.
ו. היזהרו מהברכיים ומהגב התחתון. אלה שני פטנטים פחות מוצלחים. הגב התחתון והברכיים נפצעים בקלות, משתקמים בקושי ומהווים בעיה כמעט לכל האוכלוסייה. אם כואב לכם בברכיים או בגב התחתון כמעט בטוח שאין זה כאב טוב, אל תלכו איתו.
____________
כתבה אביגיל אריאלי
