בחייו של כל אדם מתרחשים רגעי הארה המרווים את הווייתו בתחושה עמוקה של אושר.
כאשר לא נשאר דבר אלא אותה שמחה הנובעת מהידיעה שאני קיים; כשנעלמת כל תחושה כובלת, עוצרת ואוסרת, החיים נפתחים לשיפעה זוהרת. רגעים אלו טבעיים , ספונטניים ושלמים. כאשר רקדן וריקוד אחד הם; כאשר האוהבים מתמזגים זה בזה; וכאשר כל הקיים מתמוסס לאקורד הרמוני הפועם בקצב מושלם, אז רגעי האחדות הטוטליים – המוחלטים הללו, הם הם הבסיס, המקור והמהות של כל יצור חי. במילה אחת – זאת היוגה. ללכת לשם, לעשות את הדרך שהיא הפרקטיקה – ההתנסות ביוגה (הסדהאנה) הופכים כל אדם במובן מסוים ליוגי. כל אחד שואף להגשמה עצמית בצורה זו או אחרת ובכך, בעצם, מתרגל יוגה מלידה. ילדותי שלי עברה עליי טבולה בחוויות מדיטטיביות והארות רוחניות. הייתי בן ארבע כשגופי נכנס מעצמו לתנוחות יוגיות בלי מורה ובלי הדרכה. תרגלתי יוגה באופן ספונטני בכל מקום ובכל מצב. היוגה הייתה בעבורי לטבע שני – אני והיוגה כשלמות אחת. עולם היוגה שלי נקטע באחת כשנכנסתי לבית הספר. היוגה נאסרה עליי ונעלמה מחיי.
שבתי ליוגה בשנת 1993. בלהט ובציפייה דרוכה חיכיתי לכל שיעור. מבחינתי אלה היו שיעורי חירות, חופש, אמת והעצמה. מהות חיי כולם השתנתה. נולדתי מחדש. עזבתי את עבודתי , למדתי רפואה אלטרנטיבית ושנים עסקתי בכל ענפי הרפואה המשלימה: שיאצ’ו, רפלקסולוגיה,עיסוי רקמות עמוק, סוגו’ק-תרפיה, איורוודה ,שמניזם ועוד… חקרתי תחומים מקיפים העוסקים ביכולות האדם ובתכנים הפסיכולוגיים שלו. רציתי לדעת כיצד אנו בנויים ולגלות את זהותו העצמית של האדם – את האמתיות שבנו. בד בבד תרגלתי יוגה בלי הרף ; היוגה הייתה למרכז חיי. משנת 1999 הנני מורה ליוגה. מלמד וחוקר אסכולות , גישות ופרשנויות שונות. שיבננדה, אנדרי סידרסקי, דיוויד סוונסון, דהרמה-מיטרה, מתיו סוויני ורבים אחרים שכל אחד מהם אישיות דגולה של שיטות, תורות ובשורות. מקור השראה ומאור גדול בעבורי הוא שמעון בן-אבי מורה, יוגי ואיש רוח, שפתח בפניי את העולם המופלא של האשטנגא-יוגה.

קטנות על רומן

כשאני רוצה לפנק את עצמי אני-
הולך להופעה
אם לא הייתי מורה ליוגה הייתי-
מורה ליוגה
המודל לחיקוי שלך הוא-
אין לי וגם לא יכול להיות, זה מסוכן
כמה פעמים אתה מתרגל יוגה-
תרגול של אסאנות על בסיס יומיומי, לפעמים פעמיים ביום, לפעמים לא יוצא לי.
המאכל האהוב עליך-
אוכל יפני
הספר האהוב עליך-
האמן ומרגריטה